בבא קמא דף סט. א
האם היו מציינים כרם ורבעי וערלה, כדי שלא יכשלו הלוקחים מהם? [תוד"ה והצנועין].
הקוצר שדהו שמשאיר לקט לעניים, ורוצה שלא יכשלו במה שאוכלים בלי מעשר [3], מה יעשה?
לסתמא דברייתא | לאיפוך דר' יוחנן | |
לר' יהודה | אומר בשחרית כל שילקטו [4] יהיה הפקר | אומר בערב כל שלקטו יהיה הפקר |
לר' דוסא | אומר בערב כל שלקטו יהיה הפקר | אומר בשחרית כל שילקטו יהיה הפקר |
[1] דכיון שהלוקחים הם גזלנים, אמרינן "הלעיטהו לרשע וימות".
[2] כן הוכיחו תוס' דאם שביעית נוהג בכרם רבעי, על כרחך מה שהיו הצנועים מחללים מיירי בשאר שני שבוע, דאי אשבעית, כיון שהיו זוכים מן ההפקר לא היו יכולים לחלל.
[3] כמבואר בתוד"ה כל. דהנה הדין הוא ששתי שבולים לקט שלש אינו לקט, ואין כל העניים בקיאים בהלכה, וכדי שלא יכשלו בגזל אם יקחו שלש צריך בעל הבית להפקיר.
[4] ודוקא כל שילקטו - שעדיין הוא ברשותו אז יכול להפקיר, אבל מה שכבר לקטו אינו יכול להפקיר. אכן דין זה מתסמך על דין ברירה, דכשאומר "כל שילקוט" ואחרי שלוקט מתברר למפרע שזה מה שהפקיר. ולקמן תקשה הגמ' דר' יהודה לית ליה ברירה. ותוכיח מזה כדברי ר' יוחנן שצריך להפוך את הברייתא.