[1] פי', דהנה דוקא גבי רגל שכתוב לשון "ושילח" יש סברא לחשוב שאין חייב על רגל רק אם משלחה בעצמו, אבל אם הלכה מעצמה לא, אולם גבי שן כיון שכתוב "וביער" אין סברא לחלק בזה ומשמע שבכל ענין חייב גם בלא פסוק מיוחד. ואחר שיודעים זאת בשן לומדים בהיקש לרגל הכתובה אצלה.

[2] דהנה דוקא גבי שן שכתוב לשון "וביער" יש סברא לחשוב שאין חייב על שן רק אם מכליא קרנא - שעושה מעשה ביעור, אולם גבי רגל כיון שכתוב "ושילח" משמע שחייב בכל ענין בין מכליא קרנא ובין לא, ולא צריך פסוק מיוחד לזה. ואחר שיודעים זאת ברגל לומדים בהיקש לשן הכתובה אצלה.

[3] כמו שמצינו בחופר בור ברה"ר דהגם שאין הבור שלו בכל אופן חייב עליו משום שכרה אותו, אף כל תקלה שהפקירה חייב עליה מדין בור.

[4] דכמו ששור הוא ממונו של אדם ומזיק - אף כל ממון של אדם והזיק חייב עליו.

[5] ס"ל שכל התקלות למדנו מבור, בין שהפקירם ובין שלא הפקירם, דכין שנעשה ע"י שבא מישהו ונתקל בדבר (ולא להיפך כמו בשור שהשור הולך ומזיק) - הוי תולדה דבור אפי' שלא הפקירם.

[6] לקמן (דף ד.) הגמ' מקשה על זה מה עם קרן, ומסיקה שאה"נ ששור הוא רגל, ולא מדבר על קרן שאינה מועדת מתחילתה.