תוספות ד"ה ימים שהיחיד גומר בהם את ההלל

(SUMMARY: First Tosfos explains why 'Yachid' and 'Gomer' are La'av Davka, then he discusses whether half-Hallel requires a Berachah, and whether it makes any difference as to which B'rachah one recites over half-Hallel and whole Hallel, discussing the connected Yerushalmi in detail.)

לאו דוקא 'יחיד' - אלא אפילו צבור קורא יחיד', כיון שאין כל ישראל ביחד, כמו שהיו בשחיטת פסחים בי"ד בניסן.


Clarification: 'Yachid' is La'av Davka, but Rabah refers even to a Tzibur as 'Yachid', seeing as not all of Yisrael is assembled, as they were when they Shechted the Korban Pesach on the fourteenth of Nisan.

ולאו דוקא 'גומר' - דודאי קי"ל דימים שאין יחיד גומר את ההלל, אין חובה לאמרו כלל, אפילו בדילוג ...


Clarification (cont.): And so too, is 'Gomer' - since we definitely Pasken that on the days that a 'Yachid' does not complete Hallel, there is no obligation to say it at all, even be'Dilug' (with skipping paragraphs).

דהכי משמע בערכין (פ"ב ד' י:) דחשיב כ"א יום דיחיד גומר בהן את ההלל, ופריך 'ר"ה וי"כ נמי לימא?' משמע דבשאר ימים טובים כמו בראשי חדשים פשיטא ליה דאין לומר, מדלא חשיב יותר מכ"א יום,


Proof #1: For so it is implied in Erchin (10:) where, after reckoning the twenty-one days on which Yisrael complete Hallel, the Gemara asks 'Let one say it on Rosh ha'Shanah and Yom Kipur?', implying that on other Yamim-Tovim, such as Rosh Chodesh, it is obvious that on other Yamim-Tovim one doesn't recite it, seeing as it does reckon more than twenty-one days.

וגם מדלא קאמר 'לגמור' בר"ה ובי"ה, דאז הוה משמע דבשאר ימים טובים כמו בר"ח, ודאי אין גומרין ,אבל קורין.


Proof #2: And also because when asking on Rosh ha'Shanah, the Gemara does not use the word 'Gomer'. If it had, it would have implied that on other Yamim-Tovim-such as Rosh Chodesh, although one doesn't finish it,one does read it (with Dilug).

אבל עתה משמע אפילו קורין, לא.


Conclusion: But now (that it doesn't),it implies that one doesn't read it at all.

וכן משמע בפרק בתרא דתענית (ד' כח:) 'רב איקלע לבבל, חזנהו דהוו קא קרו הלל בר"ח. סבר לאפסוקינהו, פירוש שהיה סובר שהיו גומרים אותו. כיון דחזא דקא מדלגי דלוגי, אמר 'ש"מ מנהג אבותיהם בידיהם'


Proof #3: And so it also appears from the Gemara in the last Perek in Ta'anis (Daf 28:) where the Gemara relates how when Rav arrived in Bavel, he saw that they were reading Hallel on Rosh Chodesh. Thinking that they intended to finish it (Gomer), he was about to stop them, when he noticed that they were reading it be'Dilug; So he concluded that they were merely adhering to the Minhag of their fathers.

אלמא דימים דאין גומרין בהן הלל, אין חובה לאמרו.


Conclusion #1: So we see that on the days that one does not read the whole Hallel, there is no obligation to read it at all.

ומה שאנו אומרין אותו, היינו משום מנהג.


Conclusion #2: And the fact that we tend to recite it is no more than a Minhag

וכתוב במחזור ויטרי - כיון שאינו אלא מנהג בעלמא, לא מברכינן עליה ...


Ruling: It is written in Machzor Vitri that since it (reading be'Dilug) is only a Minhag, one does not recite a B'rachah over it ...

כדאמר פרק לולב וערבה (סוכה ד' מד:) ,אין מברכין על דבר שהוא מנהג'.


Proof: As the Gemara says in 'Lulav va'Aravah' (44:) 'One doesnotrecite a B'rachah over something that is merely a Minhag.

ומיהו אומר ר"ת דאינו ראיה, דא'טלטול ודאי לא מברכינן, אבל על מצוה פשיטא דמברכינן ...


Refutation: Rabeinu Tam however, said that there is no proof from there, since if just holding something certainly does not warrant a B'rachah, performing a proper Mitzvah does.

דהא חזינן כל יו"ט שני אינו אלא מנהגא, ומברכין.


Refutation (cont.): As we see from Yom-Tov Sheini (shel Galuyos), over which we recite a B'rachah, despite the fact that it is only a Minhag.

והכא נמי משמע דמברכין, דאי לא מברכין, מאי הפסקה שייך בה?


Proof #1: Our Sugya too, implies that one recites a B'rachah, since otherwise, how will the concept of 'Hafsakah' (breaking in the middle) apply.

ועוד ראיה דמברכינן על מנהגא, מהא דרב איקלע לבבל ... '. ואם לא ברכו בתחלה, אמאי לא הרגיש רב דהוה מנהגא, עד שדלגו?


Proof #2: Another proof lies in the episode with Rav who arrived in Bavel ... Had they not recited Hallel with a B'rachah, why did he not realize that that itwas only a Minhag until they skipped some paragraphs?

אלא בוודאי ברכו, מפני שמברכים בטוב על מנהגא, ובשביל כן לא הרגיש עד הדלוג.


Conclusion: We must therefore conclude that they did recite the B'rachah, since a Minhag does require a B'rachah, which explains why Rav did not realize that it was only a Minhag after they skipped.

וא"ת, אמאי לא אסיק א'דעתיה אם ברכו לקרות או לגמור??


Question: Why did he not take note as to whether they recited the B'rachah 'Lik'ros' or 'Lig'mor'.

וי"ל, דבכך אין לחוש, שבטוב יכול לברך 'לגמור', אפי' כשהוא מדלג, או איפכא.


Answer: There would have been no point in doing so, seeing as people are generally not fussy to conclude 'Lig'mor when skipping and 'Lik'rם when reciting whole Hallel.

ומה שמברכין כך על הדלוג 'לקרות', וכשהן גומרין 'לגמור' כדי שלא יטעו.


Our Minhag:: And the reason that we recite 'Lik'ros when we are Medaleg, and 'Lig'mor when concluding it. is in order to avoid making an error

ומשום הכי לא היה יכול להבין מתוך הברכה עד הדלוג


Conclusion: That explains why Rav could not have realized from the B'rachah, until they actually skipped parts of Hallel,

ויש שרוצין לומר דיחיד האומר הלל בימים שאין גומרין שאין לו לברך.


Another Opinion: There are some who want to say that an individual who recites Hallel on a day that one does not complete it does not recite a B'rachah.

ומיהו השר מקוצי היה אומר דכיון שרצה לחייב עצמו, מברך, ואין זה ברכה לבטלה ...


Refutation: The Count from Coucy however, maintains that since he wants to obligate himself, he recites a B'rachah, and it is not considered a B'rachah le'Vatalah.

מידי דהוה א'לולב וא'תקיעות, דהני נשי מברכות אע"ג שאינן חייבות.


Proof #1: Much like women, who recite a B'rachah over a Lulav and Teki'as Shofar, even though they are not Chayav.

ובלילי פסחים יש שמברכין פעמים = בתחלה 'לקרות' ואחר הסעודה אחר 'שפוך' מברכין 'לגמור'.


Minhag: On Seider-night, some have the Minhag to recite the B'rachah over Hallel twice, initially, they recite 'Lik'ros', and then, after the Se'udah, after 'Sh'foch', they recite 'Lig'mor'.

ומייתו ראיה מירושלמי (דפרק א') מההיא דמייתי עלה ד'כל הברכות פותחין "בברוך" חוץ מן הברכות הסמוכות לחברתה, וברכת הפירות והמצות'.


Proof: And he brings a proof from a Yerushalmi (Perek 1, Halachah 5, 10:) with reference to the Halachah 'All B'rachos begin with "Baruch" except for a B'rachah that follow another B'rachah and B'rachos over fruit and over Mitzvos'.

ופריך בירושלמי עלה - 'והא איכא 'גאולה', פירוש 'אשר גאלנו' - דסמוכה לחברתה, ואמאי פותחת ב'ברוך'?


Proof (cont.): The Yerushalmi then queries that from 'Ge'ulah' (i.e.the B'rachah of ' ... asher Ge'alanu' (following Hallel on Seider night), which follows another B'rachah (of Hallel), yet it begins with 'Baruch'?

שנייא 'דאם שמעה בבהכ"נ, יצא'.


Proof (cont.): And the Gemara answers that if one heard it (Hallel) in Shul, one is Yotzei.

ופריך 'והרי סופה?' - פירוש 'יהללוך', דאינה סמוכה, שהסעודה מפסקת, ואפ"ה אינה פותחת ב'ברוך'? ומשני 'שתים הנה, אחת להבא ואחת לשעבר' ...


Proof (cont.): The Gemara then asks from the end (i.e. 'Yehal'lucha') which does not follow another B'rachah, seeing as the Se'udah interrupts between them, yet it does not begin with 'Baruch'? To which it replies that there are two B'rachos, one in the future and one in the past ...

פירוש - 'אחת להבא' - זו היא אותה ברכה שמברכין אחר אכילה - 'לגמור', ולאותה ברכה היא סמוכה; 'אחת לשעבר' - היינו אותה שבירך קודם אכילה.


Proof (cont.): 'One in the future': refers to 'Lig'mor' that one recites after eating, to which 'Yehal'lucha; is 'next to'. 'One in the past: refers to 'the B'rachah ('Lik'ros') that one recites before eating.

אלמא דמברכין שני פעמים.


Proof (cont.): So we see that one recites two B'rachos.

אבל זה הפירוש אינו מיושב ...


Refutation: However, this explanation (in the Yerushalmi) does not fit well.

דהרי 'סופה' משמע דקאי א'ברכה ד'אשר גאלנו' דקאי בה מתחלה?


Reason: Since it seems that 'Sofah' (the end) refers to ' ... asher Ge'alanu' (and not to' Yehal'lucha')?

אלא ודאי א'ברכה ד'אשר גאלנו' קאי, כאשר אפרש.


Conclusion: And to be sure it does, as Tosfos will now proceed toexplain.

מיהו משמע בירושלמי שהיו מברכין ב' פעמים תחלה וסוף.


Question: In any event, it is implied in the Yerushalmi that they recited two B'rachos, one at the beginning and one at the end.

אבל אומר רבינו יהודה - דזו היא תמיהא גדולה, מאחר שבירך קודם אכילה, אמאי מפסיק ואוכל בינתים ...


Question (cont.): Rabeinu Yehudah however, maintains that this is extremely difficult, seeing as, having recited a B'rachah before the meal, why does one then interrupt by eating in the middle?

שהרי בימים שאין יחיד גומר בהן את ההלל, כיון שבירך תחלה כמו הכא, אינו מותר לפסוק אלא מפני הכבוד?


Question (cont.): We see that on the days that a Yachid does not complete Hallel, once he recites a B'rachah, as he does in this case, he is not permitted to interrupt except to greet someone out of Kavod.

דאי בשלא בירך, אמאי לא יפסיק באמצע, אפילו שלא מפני הכבוד, הלא לא היה מפסיק שום ברכה!


Question (cont.): Because had he not recited a B'rachah, why would he not be permitted to interrupt in the middle, even not out of Kavod, seeing as he is not interrupting a B'rachah?

אלא נראה הא דפריך בירושלמי 'הרי "גאולה", דמשמע דמברכין עליה בתחלה, איירי באדם שעושה הסדר בבת אחת, שאז אינו מפסיק, שאינו צריך לאכל.


New Explanation: It therefore seems that, when the Yerusshalmi asks 'How about Ge'ulah', implying that recites a B'rachah over it at the beginning, it is speaking about a person who goes through the Seider in one go, in which case he does interrupt, since he does not need to eat.

אבל אנו שמפסיקין לאכול, אין לנו לברך כלל, לא בתחלה ולא בסוף.


New Explanation (cont.): but we, who interrupt in order to eat, do not recite a B'rachah at all, not at the beginning and not at the end.

והא דקאמר בירושלמי 'והרי סיפא - זהו 'אשר גאלנו', דחותמת ב'ברוך'. ואמאי, הא הודאה בעלמא היא כברכת פירות, ואמאי חותמת ב;ברוך?


New Explanation (cont.): And when the Yerushalmi asks 'How about end?', it is referring to '... asher Ge'alanu', which concludes with a B'rachah.

ומשני, 'שתים הנה' - שתי גאולות, אחת להבא ואחת לשעבר: פירוש 'לעתיד' - כמו 'יגיענו', וגם היא ארוכה קצת, וגם יש בה 'לשעבר'- כמו 'אשר גאלנו' מגאולת מצרים; לפיכך חותמת ב'ברוך'.


New Explanation (cont.): And it answers that 'There are two' - i.e. two Ge'ulos, one pertaining to the future (with reference to 'Yagi'einu' [the second half of ' ... asher Ge'alanu']) which is also slightly long, and it alsocontains something about the past ' ... asher Ge'alanu' (with reference to Ge'ulas Mitzrayim), which explains as to why it concludes with 'Baruch'.

ומה שהקשה מ'יהללוך', שאינה סמוכה, לפי מה שפרשתי עתה, ואפ"ה אינה פותחת ב'ברוך ...


Implied Question: As for the question regarding 'Yehal'lucha', which, according to Tosfos' current explanation is not a B'rachah ha'Semuchah la'Chavertah, yet it does not begin with 'Baruch' ...

יש ליתן טעם לפי שהיא הודאה בעלמא, ואפילו שהיא ארוכה קצת, תקנו בה חתימה ולא פתיחה, כמו 'אלהי נשמה'.


Answer: One can attribute this to the fact that it is merely a praise. Consequently, even though it is a little long, the Chachamim instituted a B'rachah at its conclusion but not at its opening, like they did with regard to 'Elokai, Neshamah ... '.

וכן משמע בירושלמי, שהיה דרכן לומר הלל בבית הכנסת, ואח"כ שותין כוסות שלהם בביתם בלא שום סדר ...


Halachah: It is also implied in the Yerushalmi, that it was their Minhag to recite Hallel in Shul and then to drink all four cups of wine at home, without saying anything in between ...

דבעי בירושלמי (פ' ע"פ) 'שתאן בבת אחת, מהו?' - פירוש זה אחר זה בלא הלל, וסדר בינתים, מהו?


Source: Because the Yerushalmi asks what the din will be if one drank all four cups in one go (i.e.one after the other without reciting Hallel or the Seider in between).

נשמעינן מן הדא - דא"ר יוחנן 'הלל, אם שמעה בבית הכנסת, יצא!'


Proof (cont.): And it cites Rebbi Yochanan, who rules that if one hears Hallel in Shul, one is Yotzei.

וכן משמע בתוספתא - ד'מי שלא היה יודע, ונכנס בבית הכנסת ... '.


Precedent: And so it is implied in the Tosefta (in Perek Arvei Pesachim) which says that someone who did not know and who entered Shul ... .

והשתא נמי מיושב, דבשביל כך, פותחת ברכה ד'אשר גאלנו' ב'ברוך' ...


Conclusion: Now we can also understand as to why ' ... asher Ge'alanu' begins with 'Baruch' ...

דטעמא שאינה סמוכה, כי הא דאם קרא הלל בבהכ"נ, יצא.


Reason: Because, since one is Yotzei if one recites Hallel in Shul, itis no longer a B'rachah ha'Semuchah la'Chavertah'.



תוספות ד"ה או דילמא הנאה קביל עליה

(SUMMARY: Tosfos explains why this must be speaking about a private Ta'anis.)

האי לישנא משמע דמיירי בתענית יחיד שקבל עליו, ולהכי מותר לטעום ...


Clarification: This Lashon implies that it is speaking about a private Ta'anis that an individual took upon himself which explains why one is permitted to taste ...

אבל בתענית הכתוב, לא.


Clarification (cont): Because on a Ta'anis that is written in the Pasuk, it is forbidden.



תוספות ד"ה טועם ואין בכך כלום

(SUMMARY: Tosfos proves that this must be speaking where the taster then spits the food out.)

פירש ר"ח שחוזר ופולט, דלא חשיב הנאה מן הטעימה, אבל בולע לא, אפילו בשאר תעניות,


Clarification: Rabeinu Chananel explains that he is then obligated to spit it out, since what one benefits from merely tasting is not considered a Ha'na'ah.

ומשום הכי הפולט אין צריך ברכה, שאינו נהנה.


Halachah: This explains why someone who spits out food does not need to recite a B'rachah.



תוספות ד"ה במשכים לפתחו

(SUMMARY: Tosfos clarifies the Halachah.)

וכן הלכה ...


Conclusion: And this is the Halachah.

אבל פגעו באקראי מותר.


Conclusion (cont.): But where he met him by chance, he is permitted to greet him.



TOSFOS DH LAMAH KADMAH PARSHAS SHEMA L'VEHAYAH IM SHAMO'A (This DH and the following one belong to the Mishnah above on Daf 13a)

תוספות ד"ה למה קדמה פרשת שמע לוהיה אם שמוע

(SUMMARY: Tosfos explains the background to the Tana's Kashya.(

וא"ת, תיפוק ליה דקדמה בתורה.


Question: Why do we not give the reason as -because it is written first in the Torah?

וי"ל, דהכי קאמר 'למה קדמה אף לפרשת ציצית, דקדמה לכולן?'


Answer: Because what the Tana means to ask is why it precedes even Parshas Tzitzis, which is the first of all the Parshiyos to be written in the Torah?

אלא ודאי אין אנו חוששין לזה שהיא קודמת בתורה...


Answer (cont.): We must therefore say that we do not really care about the order in which they are written ...

משום דאמרינן 'אין מוקדם ומאוחר'.


Reason: On account of the Principle that 'There is no chronological order in the Torah'.

וא"כ, היה לנו להקדים 'והיה', שהיא מדברת בלשון רבים.


Conclusion: That being the case, we ought to have given precedence to "Vehayah", since it is written in the plural.



תוספות ד"ה ויאמר אינה נוהגת אלא ביום

(SUMMARY: Tosfos establishes this Beraisa like Rebbi Shimon who considers Tzitzis a 'Mitzvas Asei she'ha'Zeman G'rama and discusses it.)

מכאן משמע כר' שמעון, דאמר בפ' התכלת (מנחות ד' מג.) דציצי' מ"ע שהזמן גרמא.


Inference: This seems to go according to Rebbi Shimon in Perek ha'Techeiles (Menachos 43.), who defines Tzitzis as a Mitzvas Asei that is time-bound.

וכן איתא בקדושין (פ"ק ד' לג:), דקאמר 'ציצית מצות עשה שהזמן גרמא'.


Precedent: And so it specifically says in Kidushin (33:) 'Tzitzis is a Mitzvas Asei which is time-bound'.

וא"ת, א"כ למ"ד (מנחות דף מא.) 'ציצית חובת טלית הוא', ואפילו מונחת בקופסא, אפ"ה חייבת בציצית, היכי אשכחן שיהא הזמן גרמא?


Question: According to the opinion in Menachos (41a) that 'Tzitzis is an obligation on the garment, which requires Tzitzis even if it lying in a box', how can it possibly be considered time-bound?

וי"ל, דאם היה כסות המיוחד ללילה, פטור.


Answer: If it is a garment that is designated specifically for night-wear,it is Patur.

והכי איתא בירושלמי דקדושין - 'אמר להם ר"ש, 'אי אתם מודים לי דציצית מ"ע שהזמן גרמא, שהרי כסות לילה פטור מן הציצית?'


Precedent: And so is says in the Yerushalmi in Kidushin - 'Rebbi Shimon said to them, 'Don't you agree with me that Tzitzis is a Mitzvas Asei she'ha'Zeman G'rama, seeing as a night garment is Patur from Tzitzis?'

א"ר אילא 'טעמא דרבנן, שאם היה מיוחד ליום ולילה, שחייב בציצית'.


Precedent (cont.): 'The reason of the Rabbanan, said Rebbi Ila, is 'because a garment that is designated for both day and night use is Chayav.



תוספות ד"ה ומנח תפילין ומצלי

(SUMMARY: Tosfos discusses putting on one's Talis and Tefilin between Ge'ulah and Tefilah.)

ומהכא משמע שמותר להניח תפילין בין גאולה לתפלה; וכן בטלית - מניח אדם טליתו בין גאולה לתפלה.


Explanation #1: From here it seems that one may put on Tefilin between Ge'ulah and Tefilah, and the same applies to a Talis.

וכן מצינו, שרבי יצחק ברבי יהודה שלח אחר טליתו ושהה השליח, וכבר קרא ק"ש בברכותיה, ונתעטף בטליתו וגמר שמונה עשרה. והביא ראיה מהכא מההיא דרב.


Case in Point: And so we find that Rebbi Yitzchak b'Rebbi Yehudah sent for his Talis and the Shali'ach delayed, and by the time the latter returned, he had already finished K'ri'as Sh'ma and the B'rachos. He then put on the Talis and .Davened the Amidah - and he proved this from the current case of Rav.

מ"מ יש לחלק בין תפילין לטלית, דעיקר ק"ש ותפלה שייכי בתפילין, כדאמר בסמוך כאילו מעיד עדות שקר בעצמו ...


Reservation: It is however, possible to differentiate between Tefilin and a Talis, seeing as the Ikar K'ri'as Shma and Tefilah are connected with Tefilin, as we will say shortly 'That (is someone Davens without them) it is as if he issued false testimony ...

פירוש באדון שצוה שהוא קורא 'והיו לטוטפת ולאות על ידך' ואין. ותפלה נמי כדאמרן קרי ק"ש ומתפלל זו היא מלכות שמים.


Reservation (cont.): Against the Master who commanded him (to put on Tefilin), as he is reading "they should be frontlets between one's eyes and a sign on one's arms" yet he himself is not doing it!

אבל ציצית שאינו אלא חובת טלית, שאם יש לו טלית חייב, ואם אין לו, פטור מציצית; ויכול לקרוא ק"ש בלא ציצית, ודאי דהוי הפסקה.


Reservation (cont.): Tzitzis on the other hand, one is only obligated to put on if one has a Talis, but not not if one does not. Consequently, one is permitted to recite the Sh'ma without them, in which case reciting a B'rachah between Ge'ulah and Tefilah would constitute an interription. Explanation #

והרב רבי משה מקוצי היה אומר דאפי' לתפילין אין ראיה מכאן, דמצי למימר הניח תפילין בלא ברכה, ולאחר י"ח ממשמש בהם ומברך עליהם; ובהכי סגי ...


Explanation #2: R. Moshe from Coucy however, maintains that we do not even have a proof from for Tefilin either, since it is possible that Rav put on Tefilin without a B'rachah, and that after the Amidah, he felt them and recited a B'rachah over them, as that would suffice.

שגם מותר להתעטף בטלית בעת שידיו מטונפות, ואחר שיטול ידיו. ימשמש בטליתו ומברך.


Proof: By the same token as one is permitted to put on one's Talis when one's hands are dirty, and then, after washing them, one feels the Talis and recites the B'rachah.



תוספות ד"ה ומכל מצות האמורות בתורה

(SUMMARY: Tosfos explains why the Tana finds it necessary to mention K'ri'as Sh'ma separately.)

וא"ת, וכי ק"ש לא הוה בכלל מצות האמורות בתורה?


Question: Is K'ri'as Sh'ma not included among the Mitzvos that are said in the Torah?

וי"ל, דאי לא תני בהדיא 'ק"ש', הוה אמינא דדוקא הני דלית להו קביעות זמן, אבל ק"ש דקביע להו זמן, לא, הואיל וזמן עובר, קמ"ל.


Answer: Had the Tana not specifically mentioned K'ri'asSh'ma, we would have thought that he is only Patur from Mitzvos that do not have a fixed time, but K'ri'as Sh'ma that has a fixed time that passes, he is not.



תוספות ד"ה עולה בלא מנחה

(SUMMARY: Tosfos clarifies as to why the Gemara mentions Minchah and not Nesachim.)

ה"ה דמצי למימר 'בלא נסכים', שהרי עולה נמי טעונה נסכים ...


Implied Question: The Gemara might just as well have said 'an Olah without Nesachim, seeing as an Olah requires Nesachim no less than a Minchah.

אלא לישנא דקרא נקט "עולה ומנחה ... ".


Answer: And the reason that it mentions Minchah is because the Pasuk says "Olah u'Minchah".