[1] ולכן הוצרך התנא כאן לפסוק ד"הלכה כבית הלל" - דבלא זה מה שיצאה בת קול לא מהני. ומה שאמרה הגמ' דס"ל כר' יהושע, היינו כר' יהושע ועדיפא מיניה, דר' יהושע ס"ל שרק כנגד הרוב לא משגיחים, אבל כשהבת קול היא עם הרוב משגיחים, והאי תנא ס"ל שאפי' בכה"ג אין משגיחים.

[2] דכיון שברכת המזון טעונה כוס, אם יעשה הבדלה על הכוס האחת שיש לו - לא יוכל לברך ברכת המזון אח"כ על הכוס, ולכך עדיף שיאכל קודם הבדלה ויעשה את הבדלה וברכת המזון על כוס אחת. ובזה מיירי בסוגיין, גבי הנכנס לביתו במוצאי שבת שמברך על המזון ועל ההבדלה ביחד על כוס אחת.

[3] וזה היה המקרה של אמימר שלן בצום, כיון שהיה סבור שיהיה לו כוס למחר, ואז יעשה הבדלה עליו ואח"כ יאכל, ושוב יברך על הכוס. א"נ כתבו התוס' ששמא אמימר מחמיר על עצמו היה.

[4] ומבואר בגמ' לקמן דנחלקו בזה ב' תנאים אליבא דב"ש.

[5] וב"ה לא חששו לניצוצות שיבואו אחורי הכוס. ועוד, עדיף שלא יעשה הפסק בין נטילה לברכה במזיגה.

[6] וכתבו התוס' (בד"ה גזירה), ובתוך הסעודה לא חיישינן שמא יטמאו משקים שבידים מחמת הכוס, כיון שאדם מנגב ידיו יפה קודם אכילה.

[7] וב"ש לא חוששים לזה, דלשיטתם אסור להשתמש בכלי שאחוריו טמאים, דשמא יתזו ניצוצות לאחורי הכלי ויטמאו את ידיו.

[8] ואע"ג שגם לב"ה יש לחוש לזה, מ"מ עדיף להו לחשוש לחששתם שמא יטמאו האוכלין מאשר שמא יטמאו הידים, ומטעם דבאוכלין יש עיקר טומאה מן התורה משא"כ לידים.

[9] וב"ש לא חוששים לזה דהם לשיטתם ס"ל שאסור להשתמש בשולחן שני - גזירה משום אוכלי תרומה.