[1] ועל זה נאמר המשל בגמ', לא מברך דומה למי שאכל שום וריחו נודף (- דהיינו שאכל בלא ברכה), יחזור ויאכל שום אחר כדי שיהיה ריחו נודף (- דהיינו וכי ימשיך לאכול בלא ברכה). כן הפירוש לפי המהרש"א והגהות הגר"א (אות א'), ועפ"ז יש לתקן את הגירסא ברש"י.

[2] והביא רבינא ראיה מברכת הטבילה שמברך לאחר הטבילה, ודחתה הגמ' את ראיות דהתם האם אינו ראוי לברך קודם טבילה [פירש"י - דבעל קרי אסור בדברי תורה, ותוס' (בד"ה מעיקרא) פירשו דמיירי בטבילת גרים, ומחמתה תקינו כן בכל הטבילות].

[3] פירשו התוס' לעיל (דף נ: בד"ה מודים) שהכוונה, שצריך לתת אותו חי לתוך הכוס [וכן פירש"י כאן (בד"ה חי), והכוונה שלא ימזגנו ואח"כ יתן בכוס, אלא קודם יתן בכוס ואח"כ ימזגנו]. או שיהיה חי מן החבית (-דהיינו שיביאנו מן החבית לשם כוס של ברכה). או שיהיה הכוס שלם.

[4] לר' יוחנן ר' ד' דברים אלו נוהגים להלכה. והתוס' (בד"ה אין) כתבו, שחזינן מהסוגיא שהאמוראים היו מחמירים בכולן, ולפיכך יש להחמיר בכולן בוס של ברכה.

[5] וביאר עולא, דכיון שאין פרי בטנה של אשה מתברך אלא מפרי בטנו של איש, לכך העיקר שהאיש ישתה מכוס של ברכה, וממילא תתברך האשה. אמנם ע' בזה בשער הציון (סימן קפ"ג ס"ק י"ט).