[1] ולכן אינה נחשבת "ברכה הסמוכה לחברתה", דהיא מתקנה מאוחרת, וכיון שהיא כתחילת ברכות, צריך לומר בה "ברוך אתה ה' וכו' מלך העולם". אבל אם היא דאורייתא, דינה כברכה הסמוכה לחברתה, ואין צריך לומר בה "מלך העולם".

[2] והוקשה לרש"י מדוע פותחת בברוך, הרי דין ברכה הסמוכה לחברתה - שחותמת בברוך ואינה פותחת בברוך, כדלעיל (ריש דף מו:). ותירץ רש"י, לפי שהיא ברכה קצרה ודומה לברכת הפירות והמצות, ואין בה פתיחה וחתימה - דפתיחתה וחתימתה כולה הודאה אחת בלא הפסקה.

[3] ס"ל לתוס' דמה שאנו היום פותחים בברוך, משום דקי"ל כמ"ד שהיא דרבנן, אבל אה"נ למ"ד דהיא דאורייתא לא היה פותח בברוך אלא רק חותם בברוך.

[4] הקשה לוי לרבי, דלכאורה בברכה זו הוא חותם בתרתי. ותירץ לו רבי, דאינה חתימה בתרתי דשניהם ענין אחד של "מקדש" - שמברך להקב"ה שמקדש השבת והזמנים. ואינו דומה ל"מושיע ישראל ובונה ירושלים" - ד"התם תרתי" (-שני דברים שונים), ולכן לא חותמים בהם.

[5] בה"ג ס"ל שכל מה שאמר רבי שאין חותמים בשתים, הוא רק כשהברכה דיברה רק מענין אחד אז אין חותמים בשתים, ולכך בברכת נחמה שהיא מדברת בענין אחד אי אפשר לחתום ב"מושיע ישראל ובונה ירושלים" שהוא ב' חתימות. משא"כ בברכת "המקדש", שהברכה עצמה כוללת ב' עניני קדושות - לכך חתמינן בה בשנים. והקשה רש"י על פירוש זה ב' קושיות ע"ש.

[6] וחלק עליו רב חסדא, מדאמר רבי דאין חותמים בשנים - ד"אין עושים מצות חבילות חבילות".

[7] פי', ברית ותורה בברכת הארץ, שלא אמר "על בריתך שחתמת בבשרנו ועל תורתך שלמדתנו". ובברכת בונה ירושלים לא הזכיר "ועל מלכות בית דוד משיחך".

[8] ע' רש"ש שלא גרס "אמר רב" - דלעיל אמרו משום רבינו דאם לא הזכיר ברית ותורה לא יצא, ופירש הערוך דרבינו היינו רב. וע' רע"א, ועוד.

[9] וע' רשב"א שביאר שאפי' לכתחילה אין לאומרם, דלא תיקנו ב' מטבעות של ברכה אחת לגברים ואחד לנשים ועבדים, ע"ש. וע' פנ"י ועוד אחרונים.

[10] וכן לעיל (סוף דף מח:) איתא: "תניא רבי אליעזר אומר כל שלא אמר ארץ חמדה טובה ורחבה בברכת הארץ, ומלכות בית דוד בבונה ירושלים לא יצא ידי חובתו, נחום הזקן אומר צריך שיזכור בה ברית, רבי יוסי אומר צריך שיזכור בה תורה". וכן אמר ר' אבא. וכן אמר ר' אילעא בשם רב. ומתוך כך תמה רב ששת על רב חסדא, איך הניח לכך התנאים והאמוראים ועשה כרב (ולרש"ש הגירסא כרב חננאל).

[11] דאינו דרך ארץ להזכיר "מלכות בית דוד משיחך" - ולא להזכיר מלכות שמים, אלא שבה בעצמה לא יכול להזכיר מלכות כי היא ברכה הסמוכה לחברתה (כן ביארו התוס' בד"ה לומר), ולכן מזכירים בהטוב והמטיב עוד מלכות, שאומר "אבינו מלכנו אדירנו בוראנו". אבל לברכת הארץ לא צריך מלכות, כיון שהיא ברכה הסמוכה לחברתה.

[12] שמוסיף לומר "רוענו רועה ישראל המלך הטוב והמטיב לכל" וכו'. והטעם ביארו התוס' (בד"ה לומר), דכיון שהזכיר מלכות לבונה ירושלים, אומר נמי לברכת הארץ.

[13] והסתפק ר' זירא האם מזכיר "שמחה" והאם חותם.

[14] והחילוק, דדוקא היכא שמחויב לאכול פת באותו יום כמו בשבת וימים טובים הדין שחוזר, אבל בר"ח שאינו מחויב אינו חוזר. ובענין סעודה שלישית, היה מסופק ר"י (בתוד"ה אי) - בשכח האם חוזר, דכיון שיכול לצאת במיני תרגימא, אולי לא נקרא מחויב.

[15] ואומר הר"י בתוס' (בד"ה רבי), שכל המחלוקת דלהלן בדרשת הפסוקים היא רק אסמכתא בעלמא, אבל מדאורייתא אין חייבים לברך אלא רק אם שבע, ולא בכזית ולא בכביצה.

[16] והגם דבמשנתנו (לעיל דף מה.) איתא: עד כמה מזמנין עד כזית רבי יהודה אומר עד כביצה. וסתם משנה היא ר"מ, וא"כ ר"מ ס"ל עד כזית ור' יהודה עד כביצה. מ"מ הוכיח ר' יוחנן מהא דתנן בפסחים (דף מט.): שמי שהיה ברשותו בשר קודש או חמץ, דאליבא דר"מ חוזר בכביצה ואליבא דר' יהודה בכזית, שמע מינה שמוחלפת השיטה בסוגיין, דר"מ סבר עד כביצה ור' יהודה סבר עד כזית, כנזכר כן בתוס' (ד"ה רבי).

[17] ואין סתירה בין הסוגיות, דהם חולקים בלימוד הפסוקים, דר"מ ס"ל שלא נאמר שביעה על אכילה אלא על שתיה - וכיון שסתם אכילה היא בכזית גם כאן מברך בכזית. ואילו ר' יהודה ס"ל ש"ואכלת ושבעת" הוא על ענין אכילה, וא"כ בענין אכילה שיש בה שביעה וזה בכביצה.

[18] אמר שמואל לעולם אל יוציא את עצמו מהכלל, וגם בארבעה הגם שיש "מרובים" (-שלשה) בלעדיו - עדיף שיאמר "נברך" מאשר יאמר "ברכו", והמשנה באה לומר שאף אם אמר "ברכו" יצא, ולקמן מבואר שהנקדנים תופסים אותו על כך - על זה שאומר "ברכו". וכתבו התוס' (בד"ה לעולם), דהגם שהקורא בתורה והחזן אומרים "ברכו את ה' המבורך" ולא אומר נברך, מ"מ כיון שאומר "המבורך" אינו מוציא את עצמו מהכלל.