[1] הפסוק הזה הוא בדברי הימים (א' כז:לד), וזה שהקשה ר"ת על רש"י שלגירסתו אין פסוק כזה בשום מקום.

[2] דכל מה שיש לנו ללמוד מהפסוק בשמואל (ב' כ:כג) "וּבְנָיָהוּ בֶּן יְהוֹיָדָע עַל הַכְּרֵתִי וְעַל הַפְּלֵתִי" הוא רק שבניהו קודם לאורים ותומים, (ולשון על - הוא ראשון וקודם להם), אולם אין אנו יודעים מנין שהוא עצמו הוא סנהדרין.

[3] והוקשה לתוס' דאיך פשט לבניהו בין יהוידע מיהוידע בן בניהו דהרי הפסוק לגירסת ר"ת מקדים דוקא את יהוידע לאביתר, ומי אמר שגם בניהו היה קודם. ותירצו, דמסתמא כי היכי דאביו היה מסנהדרין גם הוא היה מהם. פי', ולכך מקומו קודם, כמו לגבי אביו.

[4] אלא שלדוד היה כינור וכשהיתה מנשבת רוח צפונית (לבדה - תוד"ה רוח), היה מנגן הכינור וידע שהוא חצות.

[5] וכך אמר משה "אמר הקב"ה למחר כחצות הלילה כי האידנא אני יוצא בתוך מצרים", והנה לפי הגירסא שלפנינו משה אמר כן לישראל, ואין הוכחה שבא רב אשי לתרץ שאיצטגנני פרעה ידעו זמן חצות. אכן בדקדוקי סופרים (אות ס') ציין לגירסת הילקוט בפרשת בא דלא גריס תיבת "ישראל", וכתב על זה דהוא גירסא ישרה דהרי עד עתה כל הסוגיא מבואר שאמר כן משה לפרעה ואיצטגנניו.

[6] ס"ל דמה שאנו אומרים קדיש בין גאולה לתפלת ערבית, הוא לאשמועינן דלא בעינן מסמך גאולה דערבית לתפלת ערבית, משום שהלכה דתפלת ערבית רשות. ומבואר שאליבא דר' יוחנן שמצריך לסמוך גאולה לתפלה - לא יאמרו קדיש, וגם ס"ל שתפלת ערבית חובה. ומקשים התוס' על זה, דא"כ אין הלכה כרב שפוסק לקמן (דף כז:) דהלכתא דתפלת ערבית רשות, היות שרב ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן, ולמה א"כ רב עמרם עצמו פוסק כמ"ד תפלת ערבית רשות.

[7] כתבו תוס' במסקנת דבריהם, די"ל דאפי' אם ס"ל לר' יוחנן נמי כרב דתפלת ערבית רשות יש חיוב לסמוך גאולה לתפלה אם הוא מתפלל.