[1] ואין מועיל לו להערים ולומר דאולי השני טוב יותר ושמן יותר - ובו אני אתרצה, כדי להעלות גם את השני.

[2] פי', שנים שקנו חבית או בהמה בשותפות בעיו"ט כדי לחלוק את היין ביניהם ביו"ט, וכן לשחוט את הבהמה ביו"ט לחלק את הבשר, וכל אחד רוצה לקחת אח"כ את חלקו למקום שעירב לשם, האם מותר להם או לא.

[3] ואמרינן דמעיו"ט זה חלקו המגיעו מהחבית - וקנה שביתה במקום בעליו.

[4] דכיון שהיתה הבהמה בחיים אחר כניסת יו"ט נמצא שהחלק שהוברר לבסוף ששייך לפלוני היה יונק מהחלק ששייך לשותפו, והרי שבכל חלק יש תערובת משני החלקים ולכן אסור להוליכה. והקשו רב כהנא ורב אסי לרב, דאם לגבי איסור מוקצה לא חששו, [דלא אמרינן שכיון שכל אחד מקצה את חלקו מחברו וביו"ט יונקים החלקים אחד מן השני א"כ יש לאסור אותם משום מוקצה מחמת התערובת], א"כ איך יחששו לאיסור תחומין. ושתיק רב. ונחלקו הראשונים האם היתה כאן שתיקה כהודאה ולפ"ז לרב שס"ל דיש ברירה - יש להתיר גם בבהמה, או שרב לא חש לענות לדבריהם ונשאר בדעתו שבהמה אסורה.

[5] ואף שצידדה הגמ' לומר "איפוך" במחלוקת ר' יוחנן ור' אושעיא, מ"מ למסקנא אמרה הגמ' דכי לית ליה לר' הושעיא ברירה בדאורייתא אבל בדרבנן אית ליה ברירה.