[1] כלומר, שאינם משתנים אחר מיתת הבהמה להראות כמום קבוע, אבל במומים המשתנים לכו"ע לא מהני, דיתכן שהיה מום עובר שאין מתירים על גביו, ולאחר מיתה נראה כמום קבוע.

[2] דסבר דגזרינן מומין שבגוף אטו מומין שבעין.

[3] והיינו בהמת חולין, דבהמת קדשים הכל מודים שאסורה, כיון שאי אפשר ליתנה לכלבים אלא צריך לקוברה.

[4] הכי גרסינן לפנינו בסוף סוגיין: "במסוכנת ודברי הכל" - והיינו שאפי' ר' יהודה מודה במסוכנת שמותרת כיון שדעתו עליה לתת אותה לכלבים דיודע שעתידה למות.

[5] רש"י גורס "הכא במאי עסקינן במסוכנת", והיינו שר"ש התיר רק במסוכנת אליבא דמר בר אמימר (שסובר שבבריאה גם ר"ש מודה שאסור).

[6] אף דלית ליה לר"ש מוקצה הכא מודה כיון שלא היה דעתו עליה בביה"ש.