[1] פי', הגם שספק התערובת הוא רק בפי הכלי, וא"כ מעיקר הדין היה לנו להעלות את התערובת דוקא אם יהיו מאה פומין לבד פי האיסור, מ"מ כיון שתרומת פירות היא מדרבנן הקילו חכמים לחשוב כאילו הקציעות של חולין הנמצאות בתחתית הכלים גם הם מכלל התערובת, ומצטרפות לעליונות להעלות את התערובת באחד ומאה. וירים ליטרא אחת - שלא יהנה ממנה, והשאר מותר.

[2] ולכך הדין הוא, שאם יש שם מאה פומין מלבד פי האיסור מתבטלים ואם לאו הפומין אסורים והשולים התחתונות מותרים.

[3] כלומר, אפי' יהיו שם ג' מאות פומין ג"כ לא יועיל לבטל, דהפומין הם דבר שבמנין ואינו בטל.

[4] וה"ה שהיה יו"ט ואח"כ שבת ונולדה הביצה ביו"ט, יש לדון אם תאכל למחרת בשבת.

[5] כלומר אף שרב פסק הלכה כד' זקנים ששבת ויו"ט הם שתי קדושות והיה מן הראוי לפ"ז שביצה הנולדת בזה תהיה מותרת בזה, מ"מ משום הכנה דרבה אסר רב אליבא דב"ה. והקשו התוס' (בד"ה אלא), הא כל ביצה דמתיילדא האידנא מאתמול גמרה לה, וא"כ בשבת ויו"ט הסמוכים ונולדה הביצה בשבת, הרי שנגמרה כבר ביום ששי ואין כאן לכאורה הכנה בשבת ליו"ט שהוא ביום ראשון. ותירצו, דגם הלידה עצמה מיקרי הכנה, וכיון שנולדה בשבת הרי שהכינה השבת ליו"ט שלמחרת.

[6] אכן דוקא למחרת מותרת, ובשבת שלא יכול לצלותה יכול לגומעה. אולם בו ביום אסורה אפי' בטלטול.

[7] כלומר, אפי' לר' יוחנן שהתיר ביצה שנולדה בשבת להאכל למחרת ביו"ט גבי עצים אסר.

[8] פי', דדוקא גבי ביצה שהיתה ראויה אתמול בשבת עצמה לגומעה חיה - ואסרנו, ידעו שכל שנולד בו ביום אסור משום מוקצה או גזירה. משא"כ גבי עצים שלא ניכר במה שהיו אסורים בשבת - שיש בו ביום איסור מוקצה, דיסברו הרואים דמה שלא נשתמשו בהם בשבת משום שאי אפשר להסיק בשבת, אבל אם נשרו ביו"ט עצמו יהיו מותרים. וזה אינו, דאסורים משום מוקצה או גזירה.

[9] ומותר אפי' לכתחילה להרבות עליהם עצים מוכנים ולבטלם, דכיון שהוא רק איסור דרבנן - מבטלים איסור לכתחילה. ואפי' לרב אשי שאמר שבר שיש לו מתירין אפי' בדרבנן לא בטיל, היינו דוקא בדבר שניכר האיסור בעין, אבל כאן נשרף האיסור. וכיון שהאיסור בטל, אין כאן איסור במה שהוא חותה בעצי איסור - דהרי בטלו.

[10] כלומר מה שמוסיפים בני הגליות לעשות עוד יו"ט שני מחמת הספק מתי נקבע החודש.

[11] ולכך ממ"נ אם הראשון חול, ודאי שמותרת הביצה ביו"ט השני. וגם אם הראשון קודש, הרי ביצה שנולדה בשבת או ביו"ט מותרת למחרת, דלא שייך איסור הכנה דרבה רק בין שבת ליו"ט או להיפך - שההכנה היא לסעודה חשובה, אבל סעודת חול אינה חשובה ולא שייך בה הכנה.

[12] לחומרא, כלומר אף שמצאנו שרב אסי היה עושה הבדלה בין יו"ט לחברו, היינו משום שהוא ספק לו אם הוא קדושה אחת או שתי קדושות, ולכך לענין חומרא מחמיר רב אסי לדונם כקדושה אחת - והוי כביצה שנולדה בו ביום ואסורה. ור' זירא ס"ל להוכיח שהם קדושה אחת, דהרי היום אף שאנו בקיאים בקיבועא דירחא בכל אופן אנחנו נוהגים בחו"ל שני ימים טובים, ועל כרחך הטעם משום שכך הוא חק קבוע שקבעו חכמים לנהוג את שני הימים כיום אחד ארוך, ואסורה ביצה מזה לזה.

[13] פי', דכל הטעם שיש לאסור ביצה הוא משום התקנה ששמא ישתהו העדים ויעשו את שני הימים ר"ה וכיו"ט אחד ארוך, מ"מ כיון שלא מצינו אלול מעובר מימות עזרא (שאז היה הפעם האחרונה שעיברו לאלול), לכן אין לחוש לזה ובטלה אותה תקנה - ובאמת יום השני הוא כחול.