[1] פי', שיש לו כיס אחד לביציו וניכר מבחוץ שהוא נחלק לשנים. והנידון האם צריך לבדוק במישוש שיש לו ב' ביצים, או אמרינן דבידוע שיש לו שני ביצים.

[2] ואם מיעך ולא יצאה הביצה, סימן שאין לו אלא אחת והוי מום, כי במיעוך סופה לצאת אם היתה שם.

[3] פי', אותו קצת הלשון שאינו דבוק, שהוא החלק המדבר, ורוב של אותו המדבר הוא אינו רוב הלשון, אלא רק מקצתה.

[4] מבואר במשנה ש"מעשה שלחי התחתון עודף על העליון ושאל ר"ג לחכמים ואמרו לו הרי זה מום", ומבואר בגמ', שה"ק: שחכמים שחלקו על אילא ביבנה גבי פיו דומה לשל חזיר (דהיינו לחי העליונה עודפת), מודים שבלחי התחותנה עודפת על העליונה שהוי מום. וביאר רב פפא דהיינו דוקא שעודפת עם העצם.

[5] ולמד רב הונא שגם הסיפא של המשנה מדברת בגדי (כמו הרישא גבי אזן הגדי), ואמרה המשנה "ושאין בה שלש חוליות הרי זה מום" - משמע שאם יש בו שלש אינו מום - אבל שתים כן הוי מום. ודחתה הגמ' מכח הברייתא, שהמשנה מדברת בטלה, ובטלה שתים הוי מום ושלש לא הוי מום, אבל בגדי אפי' בשתים כבר לא הוי מום.

[6] כלומר לא במקדש ולא במדינה, במקדש משום שאינו כשר ע"ג המזבח, ובמדינה נמי לא - עד שלא יהיה מום אחר.