[1] ולא הוצרכו לעשות כאן היכר אחרי שעשו היכר היכא שיש לו תוך.

[2] פי', טומאת משקין דרבנן, דמה"ת אין אוכל מטמא כלי, ורבנן גזרו על משקים טמאים (משום משקים דזב וזבה) שיטמאו כלים מדרבנן.

[3] ועשו זאת להיכר שלא יבואו לשרוף עליו תרומה וקדשים.

[4] פי', שאחר שקודחים את החור במקדח מסובבים אותו לצדדים, כדי שיצא גם החסימה של הנקב שיכול המקדח להכנס ולצאת בשופי.

[5] והוא קטן אפי' ממקדח סתם - דהיינו של רופאים שאמר ר"מ.

[6] וגם הוא בשחור שבעין, אכן בלבן של העין אין מומים כלל.

[7] וביאר ר' חנינא בן אנטיגנוס שבודקים אותו ג' פעמים, לרש"י כל 27 יום, ולתוס' הכוונה שבודקים אותו בתחילת שמונים ובאמצעם ובסופם. ואם לא בדקו אפי' נמצא בסוף יום שמונים שיש לו את המום, אין שחוטים עליו, דשמא הלך המום באמצע וחזר.

[8] דבין כה אין תבן זה מועיל לרפואתו.