[1] דדרשינן "מעשר דגנך" - כאילו כתוב "מעשר דיגונך" - דהיינו שאתה עשית את המירוח ולא מירוח של גוי שפטור. [וכבר העירו התוס' (בד"ה דגנך) שכל זה שייך רק למ"ד דס"ל דגנך - למעט דיגון עכו"ם, אולם למ"ד דמחייב דיגון עכום - אפי' בגדל ברשות העכו"ם, בודאי שחייב במעשרות.

[2] כלומר, אחרי שמקבל האריס את חלקו הוא צריך לעשר אותם - כיון שפעולת המירוח נעשתה ע"י ישראל (וי"מ משום שמתברר שזה חלק של ישראל, ע' קהלות יעקב סי' י'), ואף של התבואה של הגוי סובר המ"ד הזה ש"אין קנין לגוי בא"י להפקיע מיד מעשר", אולם התרו"מ הם של הישראל משום שאומר לכהן וללוי אני בא מי שאין אתם יכולים להוציא ממנו את הפירות ע"פ דין, ולכן גם ממני לא תוציאו.

[3] ולא צריך לעשרן וכן לא צריך לבערן בסוף השנה (כשהקפיד בשביעית פירות שאינם של שביעית) - דלא חיישינן שמא הם החליפו אותם.

[4] פירש"י דזה כמ"ד דס"ל דמירוח העכו"ם אינו פוטר וצריכים מעשר, אבל למ"ד דמירוח העכו"ם פטור, גם אם יחשבו כפירותיו הם פטורים ממעשר.

[5] כך פירש ר' אלעזר את מחלוקתם, דהיינו שלת"ק ודאי הגוי מחליפם ולכן צריך לעשרן בתורת ודאי וליתנן לכהן וללוי, ואילו לר"ש רק ספק אם מחליפם ולכן מעשרן כדמאי ולא נותן לכהן וללוי. וביאר אביי שכל הנידון הוא לגבי תרומה גדולה, כי לגבי מעשר כבר אמר ר' חנינא לעיל [ור' יהושע בן לוי לקמן] שמעשרן והן שלו אפי' בודאי הפירות של הגוי.