[1] דאם לא אמר לו למקפה, אפי' בידוע שיינו מחמיץ יכול לטעון לו המוכר, לא היה לך להשהות את היין, וה"ה בקנקנים דמוכר אפי' באין ידוע שיינו מחמיץ שיכול לומר לו המוכר כן.

[2] בזה לכו"ע חייב המוכר באחריותו, דכיון שהקונה אמר לו למקפה, והמוכר סיפק לו יין שידוע שמחמיץ חייב באחריותו, ולא יכול לומר לקונה מזלך גרם.

[3] דר' יוסי בר' חנינא ס"ל דכיון שאמר לו הקונה למקפה, א"כ ע"כ מתניתין שפטרה מיירי דוקא בכליו של לוקח, דאז י"ל דכליו של לוקח גרמו. ובכליו של מוכר לא מיירי מתניתין, דבזה באמת חייב המוכר באחריותו. אולם רב חייא בר יוסף חולק, וס"ל שגם בקנקנים דמוכר פטור המוכר, כי יכול לטעון ללוקח מזלך גרם.

[4] ומיירי באופן שהתנה עמו כן שימכרנו רק שם, ואפי' יתייקר היין בכאן לא ימכרנו כאן אלא בוול שפט, ולכן מקבל עליו בעה"ב את כל הזולא - רשב"ם ד"ה דינא (השני).

[5] ראה רשב"ם בד"ה הרוצה לעשות וכו', שביאר את צדדי הספק מי זה שאמר במשנה: "הרוצה לעשות רפת בקר עושה ארבע על שש", דאיכא דאמר שר"ע אמרה, והיינו שעונה ר"ע לר' ישמעאל שאף שאתה אומר שזו רפת בקר, מ"מ שיעורם שוה. ואיכא דאמר שר' ישמעאל אמרה, דהיינו שאומר לו לר' עקיבא שהשיעור שלו זה שיעור של רפת בקר שהוא ארבע על שש, ולפי"ז ר"ע עצמו סובר שרפת בקר שיעורו פחות מארבע על שש.