[1] הנה הרשב"ם בד"ה ומשני אמה אברתא, כתב שצריך להשאיר את הבנים של הזוג הראשון שהם נקראים בריכה ראשונה, וכן את הבנים של הזוג השני שהם בריכה שניה כדי שלא יברחו ההורים, אולם בנים של הזוג השלישי לא צריך להשאיר, היות שיש כאן כבר ג' זוגות בשובך, ויש כבר צוות גדול ולא בורחים.

[2] בתד"ה הא חלקו על הרשב"ם, וס"ל שלכל זוג צריך להשאיר את הילדים הראשונים שלו לעולם.

[3] טעמו של ר"א מבואר בגמ' בעמ' ב', שהוקש כוורת ליער, ולכך חשובה כקרקע.

[4] ביארנו כאן רק את מחלוקת ר"א ורבנן, דאביי ורבא לא נחלקו לדינא, אלא רק נחלקו איך להעמיד את הברייתא האומרת שדבש בכוורת אינו לא אוכל ולא משקה, דאביי העמיד זאת בב' חלות שמשאירים אותם למאכל הדבורים בימות הגשמים, והם מהתחלה לא היו מיועדים לאכילת אדם, ורבא העמיד כר"א.

[5] נחלקו רשב"ם ותוס' בזה, לרשב"ם בד"ה דבש כתב שכיון שהקצהו למאכל דבורים יוצא מידי טומאתו. ותוס' בד"ה דבש כתבו, שמקבל טומאה עד שיפסל ממאכל הכלב.

[6] לרבנן בכל מקרה מקבל טומאה, וביאר רשב"ם בד"ה ע"ג כלי מאוס, דכיון דחשיב לרבנן אוכל בתורך הכוורת, לא מיבטיל שם אוכל מיניה משום כלי מאוסר [או קשקשין] עד שיפסל מאכילת הכלב.

[7] כתבו בתד"ה לא מקשי, אף שלשון הגמ' משמע שהוא שקול, מ"מ הכונה שלא ודאי מיקשא קשיא ולא עלויי מעלי לה, דאל"כ לא יהיה אסור, דאוקמי אילנא שרי.

[8] עי' בתד"ה מה, שאמנם יש ארזים שכן עושים פירות, אבל לא בזה מיירי הכא.