[1] כתב הרשב"ם בד"ה כל חזקה וכו', דלאו דוקא איירי בחזקת ג' שנים, אלא גם בחזקת זכות תשמישין שסגי בה ביום אחד, שהחזיק בפניו ושתק ג"כ הדין כן.

[2] ויש לו עדים שאביו היה מוחזק בזו השדה לפחות יום אחד.

[3] שיטת רש"י [בבבא מציעא דף ס"ב סע"ב] שרב נחמן ס"ל בכל מקום שמחילה בטעות הוי מחילה, ורק בהלואה כיון שהוי כריבית קצוצה ולא הוי מחילה.

[4] שיטת ר"ת להיפך שבכל מקום ס"ל לר"נ דלא הוי מחילה.

[5] ואף שבכל מקום לא הוי מחילה, מ"מ סתם מוכר מתכוין לעמוד באמונתו וגמר ומקנה.

[6] לדברי ר"ת הלואה שמוזכרת בב"מ שעליה אמר רב נחמן דהדר ארעא והדרי פירי הוא כמו מכר באסמכתא, דהנה שם המקרה שהלוה כסף מחבירו ואמר לו אם לא אתן לך מעותיך ליום פלוני תגבה מזו הקרקע, וחשוב מכר באסמכתא היות שלא חייב ליתן לו דוקא מזו הקרקע ויכול לסלקו בדברים אחרים, ובמכר כזה שבא מכח הלואה לא שייך הסברא דלעיל שרוצה לעמוד באמנותו, ולכך הוי מחילה בטעות ולר"ת שיטת ר"נ דלא קני.

[7] בשני מקרים אלו ס"ל לרש"י שהוי כריבית קצוצה היוצאת בדיינים, ולכך אף שס"ל לר"נ [לשיטת רש"י] שמחילה בטעות הוי מחילה בהלואה של ריבית קצוצה לא, ולפי"ז חולק רב נחמן עם רבינא [בב"מ דף ס"ב ע"א] שס"ל שמשכנתא בלא נכייתא בדינינו אין מחזירין ממלוה ללוה ולא הוי ריבית קצוצה.

[8] דאין זה מחילה מכח טעות [שלשיטת ר"ת לר"נ לא הוי מחילה], אלא מתחילה נתכוין להאכילו אבק ריבית, וזה אינו יוצא בדיינים.

[9] דדוקא בעד אומר מנה ועד אומר מאתים שמה שמעיד זה לא מעיד זה, ואין לנו כאן בכלל עדות אז פסול, אבל בשתי כיתי עדים שיש לנו עדות מכת אחת על מנה, אלא שאתה רוצה להכחישה מעדות המאתים, אמרינן דהכחשה אין כאן דבכלל מאתים מנה.

[10] ס"ל לרב יהודה דכיון שזהו גוף המעשה שמעידים עליו, בזה יש להם לבדוק ולא דומה לארנקי. וגם בזה לא טועים כ"כ כמו במנה ומאתים שאף שהוא גוף העדות יכולים לטעות בו.

[11] וס"ל לרבי שזה דוקא באופן שבאו להעיד אבל באו לראות לא מצטרפים לפסול, וגם כשבאו להעיד דוקא כשמסייעים אהדדי, אבל כשהם מכחישים אחד את השני לא מצטרפים ולא אמרינן שנפסלה כל העדות.

[12] סובר רב דב"ד טוענים ללוקח כאן שקנה ומכר אותה ברוח באותו לילה.

[13] כן הבין רב מדברי ר' חייא שמודה כשטען כך במגו שהיה אומר שהוא עצמו קנה אותה ממנו.