[1] וקשה דמילא בערלה לא נאסרו הזמורות (דרק הקליפות שהם טפל לפרי נאסרות - רשב"א), וכן בשביעית לא נאסרו הזמורות, אולם כלאים שנאסרו גם הזמורות איך הוי חזקה. ותי' בתד"ה הוי, שדוקא אם הוסיפו אחד ממאתים נאסרו, אבל בלא זה לא, ואין רגילות כ"כ שיוסיפו זמורות שכבר היו גדולים אחד ממאתים.

[2] גירסת רשב"ם בסוגיא, אכלה ערלה שביעית וכלאים לא הוי חזקה, דהיות שאסור לאוכלם לא חשובה חזקתו חזקה. ואילו גירסת הר"ח בסוגיא [הובא בתד"ה הכי], אכלה ערלה שביעית וכלאים הוי חזקה. ומיירי שאכל את הזמורות המותרות, וגם באכילת זמורות הוי חזקה.

ואין מחלוקת בין הרשב"ם והר"ח לדינא, אלא איך להעמיד את הסוגיא. וכן כתב הרשב"א (הוצאת מוסד הר"ק עמ' תרנ"ט) וז"ל: ויש מי שגורס [רשב"ם] אינה חזקה, ומיירי באכילת פירות, ע"כ. מבואר שגם הרשב"ם מודה שאם אכל זמורות הוי חזקה.

[3] דאף שנמסרות לרועה, וא"א להחזיק בהן אם לא שנמכרו לו, מ"מ בבוקר ובערב הולכות יחידות לרועה וממנו, ואז יכולים לתופסן ולכך לא הוי חזקה, כהכלל דהגודרות אין להם חזקה לאלתר.

[4] במחוזא שכיחי ישמעאלים גנבים, ולכך אין הולכות העיזים לבד, אלא הבעלים נותנים אותם ליד הרועה ומקבלים ממנו, וא"א לתופסן, ולכך חזקתן מיד.

[5] כן אמר ר"י בתד"ה נרה, שבכה"ג לכו"ע לא הוי חזקה.

[6] ולשיטתם לא קנה כלום מן הקרקע, (כך כתבו בתד"ה ממטע הא' בסופו).

[7] כתב הרשב"ם בסוף ד"ה ממטע עשרה, דמה שלא קנה הוא את כל הקרקע, אבל קנה כנגד מה שצריך לאילנות.

[8] כן הוכיחו בתוס' הנ"ל ממסקנת הסוגיא דלקמן דף ל"ז ע"ב, שאפי' שהם רצופים [צפופים] יותר מעשרה לבית סאה הוי חזקה.

[9] בתוס' הנ"ל הביאו לרשב"א שיישב לפי' רשב"ם דכאן לא הוי חזקה, דכיון שכאן בכל שנה צריך לאכול שליש [כן צריך להגיה בתוס' - שליש ולא ג' - הגהות מיימוניות פרק י"ב מטוען ונטען אות ס'] מהאילנות וכיון שיש כאן כמה אילנות שצריכים לעוקרם, ויתכן שאכל מהם וא"כ לא היתה אכילתו באותה שנה משליש מהאילנות העתידים להתקיים, לכך לא הוי חזקה. אבל כשאכל את כל השדה, כיון שאכל מכל האילנות - החזיק, ולא איכפת לן בזה שאכל גם מאלו שעומדים להעקר.