[1] הנה רבו הפירושים בזו המימרא בין הראשונים, ואלו עיקר הפירושים:

שיטת רש"י ר"ת ועוד, דקורא אותם עולה אחד ולא מפסיק בהם להעלות עוד עולה.

שיטת רבינו משולם המובאת בתוס' ובריטב"א ובתוס' מנחות דף ל' ע"א ד"ה שמונה, שבח' פסוקים אלו אין הש"צ מקריא להעולה העולה בלחש, אלא קורא אותם יחיד לבדו.

שיטת הרמב"ם פ"ג מתפילה הל' ו', שמותר לקרוא אותם בביהכנ"ס בפחות מעשרה.

במאירי הביא שפירשו וכן הוא במרדכי, דהמיוחד בציבור קורא אותן. (וראה שו"ת חכם צבי סי' י"ג).

הר"י מגאש (מובא בשטמ"ק) פירש שאותו שקרא את הפסוקים הקודמים להם לא יקראם, כדי שלא לערבב מה שכתב משה עם מה שכתב יהושע [או מה שכתב משה בדמע], אלא מפסיק ויעלה עולה אחר לקרוא אותם.

[2] והא דאמרינן במגילה דף כ"א ע"ב דבתורה קראו שנים לא יצאו, פירש ר"י שלא יקראו שנים יחד בקול רם, אולם יכול הש"צ לסייע לו קצת בנחת.

[3] ואף שלר"ת פירוש הגמ' במגילה כפשוטה שאסור לשנים לקרוא ואפי' שלא יקרא הש"צ לעולה בלחש. מ"מ בזמן הזה הקילו כדי שלא לבייש את מי שאינו יודע לקרות.

[4] ומה שאמרה הגמ' כאן יחיד קורא אותן, היינו שלא יפסיקו להעלות שני עולים.

[5] ראה לקמן בעמ' ב' בתד"ה בפירוש שהקשו על גירסת ר"ח הגורס: דכולהו תנאי ואמוראי מודו דאיוב ישראל היה, הרי לרבא שסובר שהיה בימי מרגלים והיה מגן על יושבי הארץ ודאי שלשיטתו איוב לא היה מישראל. ומבואר מקושייתם שרק מרבא מוכח שהיה מעכו"ם, אולם מדברי ר' לוי ור' יוחנן שפיר י"ל שהיה מישראל.