משנה ב"ק לט., וז"ל, "שור האצטדיון אינו חייב מיתה שנאמר כי יגח ולא שיגיחוהו."
גמ' מ:, וז"ל, "שור האצטדין אינו חייב מיתה [וכו']. איבעיא להו מהו לגבי מזבח רב אמר כשר ושמואל אמר פסול רב אמר כשר אנוס הוא ושמואל אמר פסול הרי נעבד בו עבירה, מיתיבי 'מן הבהמה' להוציא את הרובע ואת הנרבע, 'מן הבקר' להוציא את הנעבד, 'מן הצאן' להוציא את המוקצה, 'ומן הצאן' להוציא את הנוגח, אמר רבי שמעון אם נאמר רובע למה נאמר נוגח ואם נאמר נוגח למה נאמר רובע מפני שיש ברובע שאין בנוגח ויש בנוגח שאין ברובע רובע עשה בו אונס כרצון נוגח לא עשה בו אונס כרצון נוגח משלם כופר רובע אינו משלם את הכופר לפיכך הוצרך לומר רובע והוצרך לומר נוגח, קתני מיהת רובע עשה בו אונס כרצון נוגח לא עשה בו אונס כרצון למאי הלכתא לאו לקרבן, לא לקטלא."
ורש"י שם, וז"ל, מהו. "שגבי נוגח ברצון והמית אדם פשיטא לן דפסול כדלקמן. מן הבהמה. ממקצת בהמות ולא כולן. להוציא רובע ונרבע. ע"פ עד אחד או ע"פ הבעלים שלא נסקל דפסול לגבי מזבח. את הנעבד. שעשאו ע"ז והשתחוה לו. המוקצה. שייחדו להקריב לע"ז. הנוגח. שהמית את האדם ע"פ עד אחד או ע"פ בעלים ונפטר מן הסקילה. אם נאמר רובע למה נאמר נוגח. הרי שניהן שוין בעבירה לענין סקילה במקום עדים."
כללים ברש"י שנדפסו בסוף מס' ברכות, וז"ל, "כל מקום שאומר רש"י 'לקמיה' ר"ל בסמוך, וכשאומר 'לקמן' הוא מופלג, וזה דע באמתות. ואם יאמר לקמיה ויבא הדבר במופלג הרי זה טעות וראוי שיאמר שם לקמן, או כמו כן על ההפך."
בכורות מא. במשנה, "ואלו שאין שוחטין עליהם לא במקדש ולא במדינה... ושנעבדה בה עבירה ושהמית אדם ע"פ עד אחד או ע"פ הבעלים."
ורש"י שם, וז"ל, ושנעבדה בה עבירה. שנרבע. ע"פ עצמו. שאין שם עד, אלא בעלים אמרו, דאי הוו ב' עדים בדבר הוי בסקילה אפילו בהנאה מיתסר.
גמ' שם, "ושנעבדה בה עבירה, דת"ר 'מן הבהמה' להוציא רובע ונרבע, 'מן הבקר' להוציא את הנעבד, 'מן הצאן' להוציא את המוקצה, 'ומן הצאן' להוציא את הנוגח, הני בני קטלא נינהו, ע"פ עד אחד או ע"פ הבעלים."
ורש"י שם, וז"ל, "מנא הני מילי. דאין שוחטין אותו במקדש. מן הצאן מן הכשבים. קרא כתיב בויקרא, ואם מן הצאן קרבנו מן הכשבים או מן העזים וגו', דדרשינן מן הצאן ולא כל הצאן וכן כולהו. נעבד. שעשאוהו עבודת כוכבים. מוקצה. שהוקצה והופרש לצורך עבודת כוכבים. נוגח. את האדם ומת. ופרכינן והני בני קטלא. ארובע ונרבע ואנוגח קאי. ומשני כגון שאין שם אלא עד אחד בדבר או הבעלים עצמן הודו מעצמן דשוב אין נסקלין הבהמות דמודה בקנס פטור."
משנה סנהדרין ב., וז"ל, "שור הנסקל בעשרים ושלשה שנאמר השור יסקל וגם בעליו יומת כמיתת בעלים כך מיתת השור."