עו: תוד"ה מנימין, הק' דכבר בא סנחריב ובלבל העולם
יל"ע דאיכא למימר דיהודה מנימין ידע שהשאלה שלו עלה בהיותו קובע, ואין לו לסמוך על רוב
אברהם יוסף שווארץ
שלום וברכה מנימין היה מאות שנים לאחר סנחריב. ומאז כל בני אדם הלכו מהכא להתם וכולם נדו.
יוסי בן ארזה
לכ' הג' ר' יוסי בן ארזה
אף שמנימין היה מאות שנים אחר סנחריב- שהרי סנחריב היה חזקיה, וכאן איירי על ימות התנאים - מכל מקום עד אותה שעה, וכן לכאורה עד היום, כל העולם היה תערובת אחד גדול ואף שבני אדם בודאי הלכו אנה ואנה, מכל מקום לכאורה אין דנים אותם באותה שעה, אלא דנים היחיד בשעה שבא להתגייר
גם לפי הראשונים הסוברים שכשאין הקבוע ידוע במקומו הוי קבוע מדאו' (רמב"ן ורשב"א בפ"ד דגטין), אך כאשר ידוע שהיה בארצות מסוימות בתחילה ואין ידוע אם פרש למדינה אחרת, אין המקום השני קבוע. ומכיון שהגלה סנחריב את בני עמון לחלח וחבור, ומנימין לא בא משם, הרי שלא בא ממקום הקביעות. וזה מפורש בגמרא בברכות כח.
בברכה. יוסי בן ארזה
איני בקי בכל שיטות הראושנים, אבל לכאורה בגמ' זבחים ריש פרק ח' מבואר דאף אם אינה ידוע נחשב קבוע, דאיתא התם דבהמות שנערבו אסורים בקבוע.
המח' אם שם מדובר בקבוע דאו' או מדרבנן.
יוסי בן ארזה
לכ' הג' ר' יוסי בן ארזה שליט"א
אחרי ככלות הכל יש כאן דבר שלא הבנתי
תוס' פא: נקטו שראוי לגזור לא חנייד ספקות משום גזרת קבוע, בין אם נאמר שעיקר קבוע היכא דלא ניכר הוא מן התורה, בין אם נאמר שהוא מדרבנן, מכל מקום מבואר להדיא דעת התוס' דגזרו אף בשאר איסורים, וגזרו שלא לנייד אטו קבוע, ובהכרח דס"ל דקבוע אסור בכה"ג. וא"כ כמו כן ביהודה מנימין איכא למימר שהיה קבוע?
שלום וברכה
התוס' דיברו על מצב שיש לפנינו קבוע, ועל זה גזרו שלא להפוך את הקבוע לפריש ע"י ניוד. אבל אם איקרי ונתפזרו (שלא במכוון בכדי להתירם) הרי בפועל אין כאן קבוע. הלכך גם אם בדור סנחריב היו העמונים קבועים בחלח וחבור, אבל אחר שכבר נתפזרו ואין ידוע להיכן, הרי בכל ארץ וארץ לא הוקבע האיסור, דכל דפריש מחלח וחבור אנו תולים שמרובא פריש.
יוסי בן ארזה
בודאי ובודאי פריש מותר, ולא מצאנו מאד דהו דאסר פרוש משום קבוע.
כוונתי היתה להוכיח מדברי התוס' דס"ל דאף קבוע שאינו ניכר אסור בפועל - אם מן התורה או מדברנן, וא"כ איך ליישב קושית התוס' ממנימין דנאסר משום קקבוע.
כפי שכתבתי לעיל, קבוע הוא רק במקום התערובת, שנקבע האיסור במקום המסוים, אבל אם אין ידוע כלל אם היה התערובת בארץ אחרת ואין ידוע אם בא האיסור לארץ זו, לא חשיב מקום הקביעות. ומכיון שמנימין לא בא מחלח וחבור שבו הוקבע האיסור, אין שייך לדון בו קבוע.
יוסי בן ארזה