[1] הטעם שיש לחוש לאסור, משום שמא יפלו במים ויבואו לטלטלם בידיו ד' אמות.

[2] ובגמ' הובא מעשה שמשמע שרבינא מודה לרב אשי שלכתחילה אסור. וקשה על עדות רב רחומי שראה לרבינא עצמו שכן עבר שלולית מים דרך מלבוש בסנדל. ותירץ בתוס' ישנים, דהיו שני רבינא, ובמאירי כתב שרבינא חזר בו.

[3] ודוקא בכוס של כסף אבל בכוס העשויה מחרס אסור דטבע כלי חרס לפלוט את המים שהוא בולע לבחוץ ונמצא שהוא רוחץ.

[4] מה שהיה סוחטה קודם יוה"כ אינו משום איסור רחיצה, דהא גם בתשעה באב אסור רחיצה ושם לא סחט, אלא משום שמא יבוא לסוחטה ביוה"כ.

[5] לפנינו הגירסא בגמ' "וכן" אמר רבה בר מרי, אכן לפי המתבאר לפנינו הם חולקים, ולכן הגר"א מחק תיבת "וכן".

[6] דכיון שהכהנים חשודים על הבכור להטיל בו מום כדי להתירו להם, אמרינן ה"חשוד על הדבר לא דנו ולא מעידו" - ואסור להם לדון גם לאחרים.

[7] מבואר בגמ' למסקנא שלכו"ע הוי מנעל - ולכן אסור לצאת בו ביוה"כ, ולגבי שבת נחלקו האם יש להזהר שמא ישמט מרגלו ויבוא לטלטלו ד' אמות ברה"ר או לא.