[1] והטעם הוא דסדר עבודות יוה"כ היא ששוחט את הפר ומקבל את הדם ונותן אותו לממרס, ונוטל את המחתה וחותה גחלים על המזבח ומניחה, ושוב חופן את הקטורת ונותן לתוך הכף, ונכנס ומקטיר את הקטורת, ואח"כ לוקח את הדם ממי שהיה ממרס בו ונכנס לקודש הקדשים ומזה בין בדי הארון. (ע' רמב"ם פ"ד מהלכות עבודת יוה"כ ה"א וב'). וסובר ר' חנינא לדרוש מקרא, שאם הקדים חפינת הקטורת לשחיטה לא עשה כלום. ועתה אם נאמר שיכול השני לצאת בחפינת הראשון, על כרחך תקדם חפינת הקטורת לשחיטת הפר, דהרי השני צריך לשוב ולשחוט פר חדש.

[2] דכתיב (ויקרא טז:ג) "בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ בְּפַר בֶּן בָּקָר לְחַטָּאת" - ודרשינן "בפר" ולא בדמו של פר, ואם יבוא הכהן השני בדמו של פר הראשון הרי שלא בא הוא עם פר אלא רק בדמו של פר.

[3] והוא גם ספק הראשונים חבריו של ר' חנינא. ומזה שהסתפק בזה ריב"ל, ש"מ דס"ל שיכול לבוא גם בדם הפר, דאל"כ תיפו"ל שצריך לחפון שוב משום שקדמה החפינה לשחיטת הפר (של השני), אלא ודאי שלא צריך פר שני ויכול לבוא בדם הפר של ראשון.

[4] פי', הגמ' דנה האם "חופן וחוזר וחופן" או לא. והנידון הוא האם מלבד החפינה הראשונה שעושה מהכלי שבה נמצאת הקטורת אל חופניו ומשם נותן לכף, האם יש חפינה שניה בקודש הקדשים שנותן מהכף אל תוך חופניו ומחופניו נותן על מחתת הגחלים, או שמהכף נותן ישר אל מחתת הגחלים.

[5] דהרי גם השני מקיים עוד חפינה, ונמצא שלא נפסדה מהשני עבודת החפינה. אכן התוס' (בד"ה אי) מפרשים אחרת, וה"ק כיון ש"חופן וחוזר וחופן" - הרי שלא איכפת לן שיעשה כמה חפינות, וא"כ יכול לחפון בחוץ (את זו הקטורת של הראשון פעם שניה) מהכף לתוך ידיו, וחוזר ונותן לתוך הכף ומכניס לקודש הקדשים.

[6] דאי אפשר שיהיו שני החופנים של הראשון והשני אותו דבר - ובודאי יחסיר השני או יותיר, ולא מתקיים בשני "מלא חופניו", דהרי או שלא יתמלאו חופניו משום שהם גדולות מהראשון, או שיהיה מיותר משום שהם קטנות מהראשון.

[7] כדי שלא יבוא להסתכל ולהנות מקודש הקדשים, ועוד שימהר לצאת כדי שלא להבעית את ישראל.