[1] אכן לא מועיל לגרשה, כיון שעדיין אגידה ביה שהרי מחמתו אסורה לכל אדם. אולם כהן שנתן גט כזה לאשתו אסרה עליו (או ישראל שנתן גט כזה, ושוב מת אסורה לכהנים), דדרשינן מדכתיב "ואשה גרושה מאשה לא יקחו" דאפי' נתגרשה רק מאשה (-בעלה) ולא הותרה לכל אדם, כבר נאסרה לכהונה.

[2] ר' עקיבא לשיטתו שבאסורה איסור חייבי לאוין אין תופס בה קידושין, וחלוצה כיון שהיא באיסור לאו הקידושין שנעשו לאו כלום הוא.

[3] אליבא דרב יוסף אינה צריכה הימנו גט לרבי, אפי' אם לא אמר לה בפירוש "במאמר יבמין", אלא כיון שקידש אותה בסתמא - כוונתו לשום יבמות, ולא מהני, כמו שלא מועיל בעודר בנכסי הגר וחושב שהם שלו, דלשום יבמות כבר לא יכול לקנותה אחרי שחלץ לה. כן הוא לפירוש הראשון בתוס' (בד"ה כעודר), ולפירוש השני של תוס' מיירי גם היכא שפירש להדיא לשום יבמות ולא מיקרי "מאמר יבמין" שאמר אביי, דמאמר יבמין הכוונה בתורת מאמר ולא בתורת קידושין, אבל בלשם יבמות הכוונה שסובר שעדיין היא יבמתו. ואביי חולק דבלשם יבמות גם רבי מודה שמהני, ורק בלשם "מאמר יבמין" סובר רבי שלא מהני היות שרבי סובר שהמאמר הוא עילוי לזיקה (פי', כשעושה מאמר הוא נדבק ומתווסף על הזיקה), וכיון שכאן אין זיקה אין המאמר תופס. אבל שלא במאמר יבמין מהני. ובעמוד הבא יש עוד כמה אוקימתות לבאר את מחלוקת רבי וחכמים.