[1] כגון שמת ראובן ונפלה אשתו לאה לפני שמעון, ונולד לוי, ולא הספיק שמעון לייבם עד שמת ולו אשה בשם רחל. דהדין הוא דלאה אשת ראובן יוצאת מדין אשת אחיו שלא היה עולמו, אכן יש לדון מה דין רחל אשת שמעון שהיתה צרתה רק בזיקה - האם נאסרת משום אשת אחיו שלא היה בעולמו או לא.

[2] דעכ"פ לא אלימה זיקה למיחשבה ככנוסה לגמרי עד שתפטר רחל כצרת אשת אחיו שלא היה בעולמו.

[3] דשני אחיות אלו הם צרות זו לזו בזיקה, ואסור לו לייבם דהרי פוגע באחות זקוקתו.

[4] דחיישינן אחר שייבם האחד שמא ימות השני לפני שיספיק לייבם או לחלוץ, ואז תפטר השניה מדין אחות אשה בלי שנתקיים בה מצות יבמין לא ביבום ולא בחליצה, וכתבו התוס' (בד"ה דלמא), דהגם שר"מ לא חייש למיתה מ"מ לזמן מרובה חושש. ונמצא שר"מ חושש לביטול מצות יבמין אפי' בספק.

[5] ס"ל דאין לחוש לביטול מצות יבמין אפי' בכה"ג שודאי יבטלה, וכגון שהיה היבם נשוי לאחות זקוקתו בקידושין דרבנן, סובר ר"ג שלא מלמדין את הקטנה שתמאן אלא מחכים שתגדיל ותצא אחותה מדין אחות אשה, ולא איכפת לנו מה שמתבטלת בזה מצות יבמין.

[6] כגון שמת ראובן ונפלה אשתו לאה לפני שמעון, ונולד לוי, ויבם שמעון ומת ונפלה לפני לוי, אסורה משום אשת אחיו שלא היה בעולמו.

[7] ס"ל דסוף סוף מצאה לוי בהיתר, דהרי עתה נפלה משום נשואי שמעון.

[8] היו שני אחים ראובן ושמעון ומת ראובן ונפלה אשתו לאה לפני שמעון וייבמה ושוב נולד לוי ומת שמעון ונפלה לאה זו לפני לוי.

[9] דכיון שלא נתייבמה הרי היא זקוקה לייבום מחמת האח הראשון ראובן שבשעת מיתתו לא היה לוי קיים, לכך אסורה להתייבם - גם לרב אושעיא אליבא דר"ש.