הלכה א' (יב. - יג.)

פסולי לולב: 1) גזול [לכם; אין קטיגור נעשה סניגור (מצוה הבאה בעבירה)]
אא"כ קנאו בשינוי מעשה וספק אם די באגד

2) יבש [לא המתים יהללו קה; ריטב"א - לאו הדר] ובשעת הדחק נוטל [לרא"ש הכשירו במקום הדחק; בלי ברכה שלא תשתכח], ור"י מכשיר

3) אשירה ועיר הנדחת [לכם]

4) נקטם ראשו [לאו הדר] וספק ביבשה ראש השדרה

5) נפרדו (נתלשו) עליו

שופר של איסור הנאה - לר' לעזר ור' חייא כשר [יום תרועה תהיה לכם מ"מ; הקול אינו אסור בהנאה], לר' הושעיה פסול [אין קטיגור נעשה סניגור (וה"ה גזול)]

גזל קרקע סוכה כשרה [אינה נגזלת]

גזל סכך לריב"ל פסולה [בבלי - תעשה לך], לר' יוחנן כשרה [קשירה הוי שינוי מעשה]

נכנס לסוכת חבירו שלא מדעתו פסולה [שואל שלא מדעת גזלן]

נחלק התיומת כשר ולגי' הרמב"ן פסול

לר"ט צריך אגד [כפוּת תמרים] לר"ע א"צ, לר"י בנפרדו עליו צריך

עלין מועטין - בעי ראש העלה מגיע לעיקרה שלמעלה

דומה לחריות (רק התחיל להתקשות) כשר

לולב צריך ג"ט (כהדס וערבה) ועוד טפח (אפי' בעלין מלבד השדרה) כדי לנענע -
לר"ט בטפח בת חמשה (11/5), לחכמים בת ששה

אזוב מצורע צריך שדרה טפח מלבד הגבעולין

הלכה ב' (יג.)

פסולי הדס: 1) גזול, 2) יבש, 3) אשירה ועיר הנדחת, 4) נקטם ראשו , 5) נפרצו (נשרו) עליו,

6) ענבים שחורים [אינן דומות לעצו [כמנומר; ענף עץ]; למסקנא - נגמר פריו (ואפי' ירוקים) [ענף עץ - עלין ולא פרי]] מרובות מעליו, ואין ממעטין ביו"ט [כמתקן מנא]

ענף עץ עבות - שענפיו חופין רוב העץ ועולה כמין קליעה

הלכה ג' (יג. - יג:)

פסולי ערבה: 1) גזולה , 2) יבשה, 3) אשירה ועיר הנדחת, 4) נקטם, 5) נפרצו,

6) צפצפה (עלה עגול וקנה לבן) [נחל - ולא מין הגדילה בהרים]

א"צ על הנחל [וערבי] (לאבא שאול ערבי = ללולב ולמקדש)

פיה כמגל פסולה, כמסר ^^^^ כשרה

הלכה ד' (יג: - יד:)

לר' ישמעאל ג' הדסים (א' אינו קטום) [ענף, עץ, עבות; א' למצוה וב' לנוי (וקרא אסמכתא)]

עושה לולב לעצמו מברך אקב"ו לעשות לולב (ושהחיינו), עושה לאחר - לעשות לולב לשמו וכשיתפלל בו אחר יברך שהחיינו, ובכל נטילה מברך על נטילת לולב,

לריב"ל בשאר ימים מברך על מצות זקנים, לר' יוחנן ורב על נטילת לולב, לרב חונה לא מברך [כדמאי (אין מברכין על דרבנן)]

לרב מברך על מצות הדלקת נר חנוכה, לריב"ל על מצות זקנים

הלכה ה' (יד:)

פסולי אתרוג: 1) גזול, 2) יבש, 3) אשירה ועיר הנדחת,
4) ערלה, 5) תרומה טמאה, 6) דמאי לב"ש [בבלי - לכם - היתר אכילה]

7) לכתחלה תרומה טהורה ומע"ש בירושלים [בבלי - גורם לטומאה; מפסיד קליפתה]

פרי עץ הדר - פריו ועצו הדר, שדר באילנו משנה לחבירתה, הידור (=מים) שגדל על פני המים (אף שאובין), טעם עצו כפריו

הלכה ו' (יד: - טו.)

המשך פסולי אתרוג: 8) חזזית על רובו במקום א', 9) על מיעוטו בכמה מקומות, 10) על חוטמו,
11) ניטלה פיטמתו וי"א השושנתא, 12) נקב מפולש לבפנים, 13) נקלף, 14) נסדק,
15) חסר, 16) כושי (חוץ מארץ כוש), 17) לר"י ירוק ככרתי

ר' יצחק בר רב נחמן - כל הפסולין רק ביו"ט ראשון

נגע ירקרק = צהוב כשעוה, אדמדם = זהורית עמוקה

הלכה ז' (טו. - טו:)

שיעור אתרוג לר"מ כאגוז וי"א יותר מאגוז, לר"י כביצה עד כדי שיאחוז עם הלולב ביד א',
לר' יוסי ור"ע אפי' אתרוג גדול [דלא כ' וכפות]

אתרוג הבוסר פסול לר"ש ור"ע [אינו פרי; אולי לר"ע דלאו הדר]

גדל בדפוס או ככדור פסול [לאו הדר]

הלכה ח' (טו:)

לר"י אוגדין במינו [בבלי - משום בל תוסיף דבעי אגד], ור"מ חולק

מנענע ג"פ בהודו ואנא הושיעה, ולב"ש אף באנא הצליחה

ספק אם הולכה והובאה חשיב א' או ב', וכן בספק כסכוס ז' סמנין על כתם

זמן לולב מעלות השחר כל היום

הלכה ט' (טו: - טז.)

עונה הללוקה אחרי גדול המקריא הלל

אשה ועבד מוציא אחרים בברהמ"ז [חייבין מדאו'; ברהמ"ז מרבנן] ולא קטן [רק לחנכו; חיוב חינוך רק על אביו]

תבוא מאירה לבן עשרים שהוא צריך לבן עשר

הלכה י' (טז. - טז:)

כופל אודך וכו', ברכת יהללוך - כמנהג המדינה

לרב הללוקה תיבה אחת ונמחק, לריב"ל אינו נמחק [שם ושבח כלולין בו],
לשמואל ב' תיבות ואינו נמחק

לצאת מהקורא הלל - לר' אבא ור"א די שיענה ראש כל פרק, לר' יונה עונה הללוקה

לא אכל - אינו אומר ברוך שאכלנו אבל עונה אמן

אמן יתומה - כיוון לצאת באמן ולא שמע הברכה

עונין אמן לברכת גוי ולא כותי (אא"כ שמע כולה)

אין לוקחין אתרוג שביעית מע"ה אלא במתנה [כזקני גליל דאסור למסור דמי שביעית לחשוד; אף לרבנן בשוה יותר מג' סעודות]

הלכה י"א (טז: - יז.)

במקדש לולב כל ז' [ושמחתם לפני ה'; יש מ"ד מדרבנן [ושמחתם בשלמים]] ורק יום א' דוחה שבת [ולקחתם ביום הראשון - חלוק משאר ימים] אף בגבולין [ולקחתם לכם מ"מ]

משחרב ביהמ"ק התקין ר' יוחנן בן זכאי לולב במדינה ז' וכל יום הנף אסור בחדש

ר' יוסי - שכח והוציא לולב לרה"ר בשבת פטור [עשה דוחה ל"ת (ולכתחלה לא [לא בעידנא, ל"ת דכרת, ל"ת ועשה]], טועה בדבר מצוה אפי' אחר שיצא דלולבו בידו]

וכן סכין מילה ומצה [לר' יוסי בשבת חוזר על ציצין שאינן מעכבין - ואף במכשירי מצוה הוי כטועה בדבר מצוה]

בשבת נותן לולבו לחבירו (ולא אשה) אבל משהניח לולבו בארץ אסור לטלטלו ואסור בהנאה [איתקצאי למצותן] אלא להחזירו למים [הידור מצוה]

הלכה י"ב (יז:)

אשה מקבלת לולב בשבת להחזירו למים

בשבת מחזירין למים, ביו"ט מוסיפין, בחוה"מ מחליפין

קטן חייב בלולב משיודע לנענע, בציצית משיודע להתעטף, בלשון תורה משיודע לדבר,
אוכל תרומה משיודע לשמור ידיו, אינו מטמא בגופו משיודע לשמור גופו

קטן אינו עובר בפני התיבה בקביעות, אינו נושא כפיו לבד, אינו עומד על הדוכן אלא לרגלי הלויים

לת"ק עד שיתמלא זקנו, לרבי מבן עשרים [ויעמידו את הלוים מבן עשרים שנה ומעלה]