[1] וילפינן מינה, ד"אם ככה חסה תורה על עוברי רצונו (שהרי אם זינתה לכאורה מגיע לה שתענש ותשתה ותמות) קל וחומר על עושי רצונו".

[2] וכיון שמשקה תחילה הרי שכבר נמחקה המגילה, ואי אפשר לפרש שהטעם שמייגעים לה כדי שתוודה ולא תמחק המגילה כי כבר נמחקה המגילה, ועל כרחך שהטעם הוא משום שהקב"ה חס על בריותיו ואפי' על עוברי רצונו. ויש להדגיש, דגם לשיטה זו שמשקה אותה את המים קודם שמקריב את המנחה, מ"מ אין המים בודקים אותה אלא רק אחרי שתקרב מנחתה, ולכך גם אחרי אם שתתה ותוודה ולא יקריבו מנחתה יועיל לה שלא יבדקו אותה המים שכבר שתתהה ותנצל. וכתבו התוס' (בד"ה אי), דעל כרחך דס"ל לר"א לחלוק על מה דאיתא לקמן (דף יט:) דלא מאיימין עליה שתשתה אחר שנמחקה המגילה.

[3] ולכך יש נפ"מ בזה שמייגעים אותה כדי שתודה ועי"ז לא תמחק המגילה.

[4] כן הוא המשמעות הפשוטה של משנתנו שאמרה "כל המנחות תחילתן וסופן בכלי שרת" - דהיינו שמתחילת הבאתן מביאן בכלי שרת.

[5] כן מבואר מברייתא ד"סדר מנחות" וכו', ומקשה הגמ' מזה על משנתנו דמשמע שמתחילת ההבאה צריך להביא בכלי שרת. ומתרצת שיש לישב את משנתנו דמביא בכלי כסף וכלי זהב שהם ראוים לכלי שרת.

[6] מבארת הגמ' דכל מה שמצאנו לדעת ר' יוסי בר' יהודה שיכול להביא בכלי עץ, הוא דוקא בכלי עץ מכובדים, אבל בכלי עץ מבוזים כמו כפיפה מצרית לכו"ע לא יכול.

[7] כתוב (ויקרא ו:ז) "וזאת תורת המנחה הקרב אותה בני אהרן לפני ה' אל פני המזבח", ומדכתיב "לפני ה'" יכול שיצטרך שיביא את המנחה במערב המזבח - שהוא מול ההיכל ונקרא לפני ה', זה אי אפשר דהרי כתוב "אל פני המזבח", ופני המזבח הם בצד דרומו איפה שנמצא הכבש. ולכן כדי לקיים שני פסוקים אלו מגיש אותה בקרן דרומית מערבית של המזבח כנגד חודה של קרן ומקיים שניהם.

[8] והיינו חציו בצפון וחציו בדרום, וא"כ כל צד הדרום ששם הכבש אינו לפני ה', וכדי לקיים את הפסוק לפני ה' צריך להגישה דוקא בחוד הקרן הנ"ל.

[9] ולכך גם בצד דרום חשוב "לפני ה' ", דכיון שכל המזבח נמצא בצפון הרי שדרום המזבח הוא מול ההיכל ולכן מתקיים בזה "לפני ה' ", אמנם יקריבנו כמה שאפשר לצד מערב, אבל לא צריך ממש כנגד חודה של קרן. ובזה פליג ר"א על ת"ק.