-------------------------------------------------

[1] דדריש מקרא: בנוקבו שם, שהוא קרא יתירה, למקלל אביו ואמו שאינו חייב עד שיקללם בשם במיוחד.

[2] וזהו שאמר ר' ינאי ודברי הכל עצמו וכו' וכן חבירו וכו', ופירש"י [וביתר ביאור בריטב"א], דאף שנחלקו חכמים - ר' מנחם בר' יוסי - גבי מקלל אביו ואמו אם חייב בכינוי מיתה, מ"מ גבי עצמו וחבירו שהוא לענין לא תעשה בלבד, לא ילפינן מנוקב שם ועובר בלאו אפי' בכינוי. ועי' במהרש"א שכתב שלר' חנינא בר אידי [לעיל סע"ב] גם בחבירו ועצמו צריך דוקא בשם [והכוונה לשם המיוחד].

[3] רש"י מפרש שגם למסקנא אמרינן איפוך: דר' מאיר פוטר וחכמים מחייבים, ומשנתנו מיירי בשבועה שהוא איסורא דאית ביה ממונא, ולכך פטור לר' מאיר דבכל דבר ששייך בו ממונא לא אמרינן מכלל לאו אתה שומע הן, אולם בשתויי יין שהוא איסורא לחודיה כן אמרינן. והכריח רש"י שיטתו, דאם לא נאמר איפוך ולרבנן פטור אפי' באיסורא, א"כ למה חייב לרבנן בשתויי יין.

[4] וביארו תוס' שהטעם שפטור לרבנן, אינו משום שלא אמרינן מכלל לאו אתה שומע הן דהא אמרינן כן בשתויי יין, אלא הוא דין מיוחד כאן משום שלא הזכיר לשם המיוחד.

[5] דס"ל לר' שמעון שאינו חייב חמש עד שיאמר שבועה לכל אחד ואחד.