-------------------------------------------------

[1] וזהו הטעם שלא רצה ר"ל להעמיד בסוגייתנו שהטעם שחלה שבועתו על נבילות וטריפות דמיירי שאוסר עצמו בעוד דברים, דכיון שרק אוסר על עצמו לא מועיל גם בכולל, אולם אם יעשה הקדש שאוסר גם על אחרים מהני.

[2] דאמנם אין איסור אבר כשנתנבלה מערב יו"כ, אולם יש איסור נבילה ולא חל עליו איסור יו"כ.

[3] פירשו תוס' לשיטתו, דלא יכול לחול איסור יו"כ לא מחיים ולא לאחר שנתנבלה, כיון שכל הזמן נמצאת זו הבהמה בעשה דאינו זבוח (שהיא מחוסרת שחיטה), א"כ לא יכול איסור יו"כ לחול עליה.

[4] ס"ל דעשה שאינו זבוח לא בא לומר שכל זמן שאינה זבוחה יש בה איסור של אינו זבוח, דבין כה אסורה משום אבר מן החי, אלא דהעשה הזה רק בא להתיר את האיסור. ולכך שפיר יחול איסור יו"כ אם נתנבלה ביו"כ עצמו, דלמ"ד בהמה לאו לאברים עומדת [דהיינו שאין איסור אבר מן החי מחיים] שפיר חל איסור יו"כ מחיים, וגם למ"ד בהמה לאברים עומדת [ויש איסור אבר מן החי מחיים], מ"מ איך שמתנבלת חלים איסור נבילה ויו"כ כאחד.

[5] כגון שנשבע שיאכל נבילה ושאר דברים ולא אכל, אולם נחלקו ריצב"א ור"י למה לא חלה שבועה, לריצב"א לא חלה כיון שהזכיר להדיא נבילה [וה"ה במצה אם יזכיר להדיא לא יחול]. ולר"י הטעם, כיון שהוא בשב ואל תעשה, לכך בזה לא חלה השבוע דכבר מושבע ועומד מהר סיני לישב ולא לאכול נבילות.