שקלים דף יד: א
איזה חותמות [1] היו במקדש (לת"ק), ולמה היו משמשים?
איזה חותמות היו? | למה שמשו? | כמה שיעור הנסכים [2] | |
א. | שכתוב עליו: עגל | למנחת נסכי פר - בכל הגילאים בין זכרים ובין נקבות |
ג' עשרונים סולת, חצי הין [3] שמן וחצי הין יין |
ב. | שכתוב עליו: זכר [4] | למנחת נסכי איל [5] - כבש בן שנתים בין זכרים ובין נקבות |
ב' עשרונים סולת, שלישית הין שמן ושלישית הין יין |
ג. | שכתוב עליו: גדי | למנחת נסכי צאן - כבשים ועזים גדולים וקטנים זכרים ונקבות [6] |
עשרון סולת א', רבע הין שמן ורבע הין יין |
ד. | שכתוב עליו: חוטא | למצורע | כמו ג' כבשים (ג' חותמות של גדי) ועוד לוג שמן לבהונות |
במה נחלקו ת"ק ובן עזאי, בחותמות קרבן חוטא - מצורע?
כמה חותמות היו? | במה נחלקו | |
לת"ק | חותם אחד, בין למצורע עשיר ובין לעני [7] | מביא את לוגו מביתו [8] |
לבן עזאי | שני חותמות, א' למצורע עשיר וא' למצורע עני | מביא לוגו עמו מיוחנן [9] |
-------------------------------------------------
[1] החותמות - שהם חתיכות קטנות של קלף עם רישום - היו משמשים כסימן שאותו אדם שילם לגזבר (כגון יוחנן שהיה ממונה על החותמות) את מחיר הנסכים, והיה מקבל ממנו חותם, ואת החותם הזה היה נותן לממונה על הנסכים (אחייה), שהיה נותן לו כנגד החותם נסכים כפי מה שצריך וכדלהלן.
[2] פי', בכל קרבנות הבהמה (אבל לא בקרבנות העוף) צריך להביא עמהם מנחת נסכים, לכל סוג בהמה נאמר בתורה שיעור אחר של נסכים וכדלהלן. מנחת הנסכים היתה מג' דברים, מסולת יין ושמן, כמות היין והשמן תמיד היתה זהה זה לזה.
[3] שיעור ההין הוא י"ב לוג, וממילא חצי ההין הוא שש לוגין, שלישית ההין הוא ארבע לוגין, רביעית ההין הוא ג' לוגין.
[4] כן היא דעת ת"ק, ולבן עזאי היה כתוב בארמית "דכר".
[5] איל הוא ממין כבש זכר (בלבד) מבן י"ג חודש עד שנתים, ועד גיל שנה הוא נקרא בשם כבש. [בחודש הי"ג - נקרא בשם פילגס ואינו כשר להקרבה, לא בדין כבש ולא בדין איל. ואם קרב בכל אופן יש מחלוקת איזה נסכים מביא כמבואר במנחות (דף צא:)].
[6] לשון המשנה שאמרה "גדולים וקטנים" שייך דוקא גבי עיזים, דהרי גבי כבש כשהוא יותר מבן שנה דינו בנסכי איל. לגבי רחל (נקבת האיל שהיא בת שנתים), הגמ' דנה מה שיעור נסכיה, דאף שכתוב במשנה בין גדולים ובין קטנים שמא זה מתייחס לגבי עזים דוקא, ומסיקה, ששם גדי כולל כל הכבשים גם לרחל.
[7] מצורע עשיר צריך להביא ג' כבשים ב' זכרים אחד לעולה ואחד לאשם, וכבשה נקבה לחטאת. וצריך הוא להביא נסכים בשביל שלשתם, דהיינו ג' פעמים עשרון סולת ורביעית ההין שמן ורביעית ההין יין (כל רביעית ההין היא ג' לוגים), נמצא שלנסכיו צריך הוא ט' לוגי שמן, ועוד הוא צריך לוג עשירי לבהונות. ודין מצורע עני הוא, שבמקום שיביא ב' כבשים לחטאת ולעולה מביא שני תורים או שני בני יונה וכבש אחד לאשם, כיון שכן, עני מביא כנסכי כבש אחד, ועוד צריך לוג שמן אחד לבהונות.
[8] לת"ק אין צורך לחותמות שונים בין מצורע עשיר לעני, דלמצורע עשיר יש באמת חותם מיוחד של שיעור ג' גדיים, (ואת הלוג השמן לבהונות מביא מביתו). ומצורע עני אין צריך חותם מיוחד כי משתמש בחותם גדי כמו כולם - כיון שמביא רק כבש אחד, ואת הלוג השמן הנוסף בין כה מביא מביתו.
[9] לבן עזאי לא יכול להביא את הלוג מביתו אלא צריך לקבל אותו מיוחנן, וכיון שכן צריך חותם לעשיר להורות על נסכיו (ומקבל י' לוגי שמן) וכנ"ל. ומצורע עני לא יכול להשתמש בחותם גדי, כיון שצריך הוראה גם ללוג שמן הנוסף, ולכן עשו לו חותם מיוחד שהוא כגדי ועוד לוג שמן אחד לבהונות.