שקלים דף ו. א

מעות דלהלן שהם לצורך שקלים או לצורך חטאת מה דין מותרן?

לצורך שקלים לצורך חטאות
המכנס פרוטות [1] לב"ש: לעולת נדבה
לב"ה: חולין
לעולת נדבה [2]
שאביא מהן [3] חולין
אמר
"אלו לשקלי/ לחטאתי"
לר' יוסי בשם ר' לעזר: לכו"ע לנדבה [4]
לר' ביבי בשם ר' לעזר: לכו"ע חולין [5]
לעולת נדבה [6]

לב"ה הפריש שקל או חטאת באופנים דלהלן מה הדין?

בשקלים בחטאות
הפריש אחד ונמצא שכבר הפריש אינו קדוש - דהקדש בטעות לב"ה לא הוי הקדש
הפריש שתים בבת אחת
והיה חייב אחת
להו"א: השני לנדבה
למסקנא: השני לחולין [7]
השניה רועה ודמיה לנדבה

מה הם שיעורי המטבעות דלהלן?

כמה שיעורן
דרכונות דינרי זהב - כל אחד יש בו שני סלעים - שקלים של כסף
סלעים כשמם - היינו שקלים, שמחציתם היא מחצית השקל
טבעין מחצית הסלע - השקל
קרטין רבע הסלע - השקל

שקלים דף ו: א

מותר עשירית האיפה דמנחה דלהלן, מה דינה?

מותר מנחת כהן גדול מותר מנחת חוטא
לר' יוחנן יוליך המעות לים המלח [8] לנדבה
לר' לעזר לנדבה [9] לנדבה

הפסח שלא בזמנו, שמחשבת לשמו (-לשם פסח) פוסלת בו,
ומחשבת שלא לשמו (-לשם שלמים) כשרה בו, אם שחטו באופנים דלהלן מה דינו?

מה הדין?
התחיל לשוחטו לשמו או בשתיקה - וסיים שלא לשמו כשר
התחיל וסיים לשוחטו בשתיקה - ע"מ לזרוק את דמו שלא לשמו למקשן: כשר [10]
לר' בון: פסול
התחיל וסיים לשוחטו לשמו - ע"מ לזרוק את דמו שלא לשמו פסול

-------------------------------------------------

[1] היה אוסף פרוטה לפרוטה לכיס ואמר שיהיה בשביל לתרום בהם את מחצית השקל, וכשבא למנין מצא שיש שם יותר ממחצית השקל, מה דין המותר.

[2] הטעם שמודים בזה ב"ה, ביאר ר"ש במשנה משום שלחטאת אין קצבה, דיכול להביא קרבן גדול או קרבן קטן.

[3] כשאמר "שאביא מהן" - הרי הוא כאילו מתנה שאינו מקדיש כולם - אלא רק מה שיצטרך לצורך שקלו, או לצורך חטאתו.

[4] דכיון שמילא את ידו מטבעות ואמר עליהם "אלו לשקלי" - ודאי כוונתו היתה להקדישם כולם, ולכן גם מותרם הוא לנדבה.

[5] דכיון שהדבר ידוע שאי אפשר לתת למחצית השקל יותר מחצי שקל, א"כ ודאי דעתו היתה להקדיש רק חצי. אכן באוסף פרוטות, שם יש לנו לומר שהוא כדין הקדש בטעות, דחושב בכל פרוטה שנותן שעדיין אין מספיק, משא"כ באומר "אלו לשקלי" - מהתחלה לא נתכוון להקדיש יותר מחצי שקל.

[6] אף שאין נידון זה מפורש, יש ללמוד אותו מהשקלא וטריא בגמ', דהנה לדעת ר' יוסי אם בשקלים מותרן לנדבה כ"ש גבי חטאת. וכן ר' ביבי שהעמיד את דבריו כר"ש, ולמד שר"ש מדבר אליבא דכו"ע (כלומר גם אליבא דב"ש) ומיירי באמר "אלו לשקלי", ושחילק ר"ש בין חטאת שאין לה קצבה - ולכן הכל קדוש ומותרן נדבה, לבין שקלים, ש"מ שעכ"פ בחטאת מותרן נדבה.

[7] בהו"א רצתה הגמ' לדמות דין זה לחטאת, ששם הדין שאם הפריש ב' חטאות השניה תרעה עד שתסתאב ותמכר והמעות יפלו לנדבה. ודחתה הגמ' "וכא היאך אומר אתה אלו", פי', דאיך אפשר לדמות כן הרי המשנה חילקה בין חטאת לבין שקלים, ואמרה שדוקא חטאת שאין לו קצבה תופס בו יותר, משא"כ בשקלים שיש להם קצבה, לא תופס יותר ממחצית השקל, ולכך לב"ה הוא חולין.

[8] סובר ר' יוחנן שיש חילוק בין דין המשנה המדברת במותר מנחת חוטא, שהדין הוא שכל מעות שהופרשו לחטאת או לאשם מותרן לנדבה, לבין מותר מנחת כה"ג שאף שהיא חובה מ"מ לא באה על חטא, ולכן אין דינה כמותר חטאות ואשמות שיפלו לנדבה. וכיון שאין מה לעשות עם המעות מוליכן לים המלח, דלשמור את המעות בשביל מנחה של מחר, אי אפשר, כי כל יום הוא חובה לעצמו. ולעשות היום מנחה גדולה יותר, ג"כ אי אפשר, דהרי שיעור עשירית האיפה במנחת כה"ג הוא שיעור קצוב.

[9] ס"ל לר' אלעזר שכל מותר קדשי קדשים יפלו לנדבה, ולאו דוקא מותר חטאות ואשמות, ולכך ה"ה מותר מנחת כה"ג יפול לנדבה.

[10] המקשן דקדק שמחשבת לשמו נעקרת כמו שנעקר מה ששחט בשתיקה (דסתם שתיקה הוא לשמו - דהא מיועד הוא לפסח) ע"י שסיים את השחיטה שלא לשמו, ה"ה נמי שתעקר כששחט בשתיקה ע"מ לזרוק דמו שלא לשמו ויהיה כשר. ועל זה אמר לו ר' בון מנין לך שהדין כן שהוא כשר, דלמא הוא פסול.

עוד חומר לימוד על הדף