-------------------------------------------------

[1] אמר ר' מנא מתי אמרינן שאם חילקו את הנכסים חייבים להוסיף קלבון, הוא רק בכה"ג שאין הבהמות רוב הנכסים אבל אם הבהמות הם רוב הנכסים הם נחשבים עדיין שותפים ברוב ופטורים מהקלבון, אפי' שחילקו את כל מיעוט הנכסים.

[2] זה מקרה שחייבים בזה ובזה, דמצד מה שחילקו את הנכסים זה סבת חיוב הקלבון, ומצד מה שלא חילקו את הבהמות זה סיבת חיוב המעשר בהמה.

[3] באופן שאם האמת שאבדו או שנגנבו הם פטורים, וכגון שהיו השלוחים שומרי חנם, או אפי' אם היו שומרי שכר ובכה"ג שהיתה הגניבה באונס ע"י לסטים מזוין, או שהיתה האבידה באונס כגון שטבעה ספינתן בים.

[4] ב"ד היו תורמים את הלשכה באופן שהם מזכים לכל ישראל את השקלים שנתרמו, וזאת כדי שיהיה לכל ישראל חלק בתרומה - גם לאלה שבאמיתות לא נתרמה עתה הלשכה משקליהם, וה"ה שהתרומה מועילה על אלה שעדיין לא הגיעו שקליהם ללשכה. וכיון שכך היו עושים, אם תרמו ולא הגיע ללשכה הם פטורים מלתרום שוב.

[5] דהבעלי הדין עם השלוחים עתה הם הגזברים, דבני העיר כבר נפטרו בשעת תרומת הלשכה.

[6] שתיקנו חכמים להשביע את שומרי ההקדש - כדי שלא יזלזלו בשמירה.

[7] נחלקו ר' שמעון וחכמים גבי קדשים שהוא חייב באחריותן - כגון נדרים שכל זמן שלא הקריבם אם הפרישם ואבדו צריך להפריש אחרים תחתיהם, וסובר ר"ש שאם הפקידם אצל שומר חנם ונגנבו או אבדו צריך השומר להשבע עליהם, דאף שאין נשבעים על ההקדשות, אלו כיון שחייב באחריותן חשובים ממון בעלים. ואילו חכמים סוברים שאינם כנכסי בעלים, ואין נשבעים עליהם. ועפ"ז אמר ר' אלעזר שמשנתנו שהזכירה שבועת השלוחים לבעלים סוברת כר"ש, דאילו לחכמים לא שייך שבועה. [לקמן בעמוד ב' תקשה הגמ' לר' אלעזר מהסיפא של המשנה שאם כבר נתרמה התרומה נשבעים השלוחים לגזברים, ושם גם לר"ש לא שייכת שבועה על הקדש, ועל כרחך מוכח כסברת ר' יוחנן שזו שבועת תקנה. ומכח זה דוחה הגמ' את דברי ר' אלעזר].

[8] ובמציאות אלו הם השקלים שנשקלו בפעם השניה.