[1] כשות הוא מין צמח המשמש לעשיית שכר ודרכו לגדול על ענפי שיחים אחרים כגון על "הגא", ויש לחקור מהו הכשות, האם הוא אילן ואין לו דין כלאים בכרם, או מין ירק ויש בו כלאים בכרם, (כן פירש"י, אכן ע' בריטב"א). ונחלקו בדבר חכמים ור' טרפון, דחכמים ס"ל דהוא כלאים בכרם - ואסור, ואילו ר' טרפון ס"ל שאינו כלאים - ומותר. וכתבו התוס' (בד"ה ולישלח), דאם ס"ל כר' יאשיה דבעינן חטה ושעורה וחרצן במפולת יד, א"כ גם כאן השאלה היתה שרצו לזרוע ג' מינים. ואם לא ס"ל כר' יאשיה, מיירי אפי' בב' מינים.

[2] כלל בידינו, "כל המיקל בארץ הלכה כמותו בחו"ל", וכך היה ראוי לפסוק לשאלת בני בשכר, אלא להיות שאינם בני תורה החמירו עליהם. וכך היה מכריז רב, שמי שרוצה לזרוע "כשות בכרמא" - יזרע. אכן רב עמרם היה מלקה למי שהיה עושה כן, וביארו התוס' (בד"ה רב), שהוא משום שבמקומו של רב עמרם לא היו בני תורה. [וע' מאירי שמיירי שהיה זורעים עם עוד מין נוסף, דהיינו חרצן וכשות ועוד מין, דאז שייך מלקות של כלאים בכרם]. וכן רב משרשיא גם היה עושה שינוי לזורעו ע"י תינוק נכרי, משום שגם במקומו לא היו בני תורה, ויש לחוש שיבואו להקל טפי.

[3] לשיטת רש"י, כל ההיתר לקבור מת ביו"ט מיירי באופן שמת המת אתמול, כגון בשבת ועתה הוא יו"ט ראשון, באופן זה מותר לקוברו ע"י עממין. או באופן שמת המת ביו"ט ראשון שחל ביום ששי, שאם לא נקברהו היום נצטרך להשהותו עד יום ראשון, ונמצא שישהה המת יומים ויסריח. אולם אם יצטרכו להשהותו רק יום אחד ואפשר לקוברו למחר, לשיטת רש"י אין היתר כזה. ונחלקו על רש"י בזה הראשונים, וס"ל כשיטת הגאונים שמותר גם באופן זה ע"י עממים, וע' שו"ע (סימן תק"ו).

[4] ומשום דיו"ט שני של גליות הוא רק מחמת מנהג אבותינו יש להקל יותר. אכן כתבו תוס' (בד"ה יום), דלמעשה יש להחמיר, דיש לחוש שאם יראו אותנו שאנחנו עושים מלאכה ביו"ט יצוו השרים לעשות את מלאכתם, (וכמו שאמרו "האידנא דאיכא חברי חיישינן" - ולא יתעסקו בו ישראל).

[5] ומיירי באופן שאינו עושה גומא בסודר בפי הכלי, דאל"כ אסור משום "עובדין דחול", או שמא יסחוט.

[6] ומיירי באופן שאינו מגביה את הכפיפה מעל קרקעית הכלי טפח - כדי שלא יעשה אהל.

[7] ומשום שבלאו הכי שותים אותו גם בלא סינון. אמנם עכור שלא שותים אותו בלאו הכי - אסור, מלבד בבין הגיתות ששותים אותו גם עכור - שמותר.