[1] בגמ' ילפינן מהא דכתיב (ויקרא כב:כד) "וּמָעוּךְ וְכָתוּת וְנָתוּק וְכָרוּת לֹא תַקְרִיבוּ לַה' וּבְאַרְצְכֶם לֹא תַעֲשׂוּ" - מזה שלא כתב "בארץ" אלא כתב בארצכם בייתור אותיות "כ" "מ" דרשינן - בכם לא תעשו, כן פירשו התוס' (בד"ה תלמוד), וזה כפי הגירסא שלפנינו בגמ'. אכן ברש"י גורס "לא תעשו" - קרי ביה לא תיעשו, (ולא גורס תיבת "בכם") ומפרש כאילו כתוב "לא תיעשו" התי"ו בחיריק או בציריה, לומר שאתם בעצמם לא תיעשו סריסים.

[2] אכן יש מחלוקת ביבמות (דף סא:) האם עובר בזה, ולכן ניחא לה לגמ' לנקוט את איסור סירוס שהוא אליבא דכו"ע.

[3] הגמ' דרשה דגם מסרס אחר מסרס חייב.

[4] דר' שמעון ס"ל דדבר שאינו מתכוון מותר, וכאן הרי מתכוון לרפואה ואינו מתכוון לסירוס. והגם שקיי"ל כר' שמעון היינו דוקא לענין שבת, אבל בכל התורה כולה קיי"ל כר' יהודה שאוסר דבר שאינו מתכוון, ולכן גם כאן לענין הלכה אסור לעשות סירוס.

[5] תוס' חולקים על השאילתות, משום דס"ל שבכל התורה כולה ג"כ קיי"ל כר"ש, ועל כרחך שהטעם שכאן אסור הוא משום שגם ר"ש מודה לאיסור - דהוי פסיק רישיה שנעשה עקר, ומודה ר"ש בפסיק רישיה, ולכן יש לאסור.