[1] דכיון שאומר לו עמוד ונעשה מלאכתנו - לא טמא מדרס, כדלעיל (דף נט.).

[2] והגם שסובין ומורסן מצטרפים לשיעור חלה - דעני רגיל כך לאכול פתו עמהם, מ"מ לענין שבת בעינן מידי דחשיב בעינן, וסתמייהו לאו אוכל נינהו.

[3] דכיון שהם נראים כזבובים בקערה רגילים להסירם, ולכן אינם מצטרפים.

[4] כתבו התוס' (בד"ה כדי), שהר"ר פורת פירש שהוא מלא לוגמא, ודחו התוס' את פירושו. והרמב"ן והר"ן כתבו, שלא נתפרש מה הוא השיעור דכדי גמיאה, אולם ברור הוא שהוא פחות מרביעית.

[5] והיות שסתם חלב עומד לגבינה לכן אמר שם ששיעור החולב הוי בכגרוגרת, שר"ל שיחלוב כ"כ חלב שיוכל לעשות ממנו גבינה של גרוגרת. ומתניתין דלא הצריכה שיעור אלא כדי גמיאה, מיירי במפרש להדיא שהוא לשתיה.

[6] דכיון שהחלב מיועד בעיקר לשתיה ואכילה, לכן הוא חייב כבר בשיעור הקטן.

[7] ושאני היכא דכבר חלב את החלב שאז שיעור הוצאתו קטן, לבין ענין חליבה, שאין אדם מתעסק וטורח לחלוב את הבהמה אלא לשיעור גדול של גרוגרת. (ולכאורה כאן נקטו תוס' דשיעור גרוגרת גדול משיעור חלב כדי גמיאה, היפך הוכחתם דלעיל מסוגיא דיומא, וע' מהרש"א ומהר"ם). ור"י חולק על סברא זו, דאין חילוק בין חיוב הוצאה לחליבה.