[1] כן הוכיח אביי לרב יוסף מדין כילה של חתנים שמותר לנטותה ומותר לפרקה בשבת - ולא גזרו עליה איסור טלטול אפי' שאדם קובע לה מקום. ופירשו התוס' (בד"ה והא), שאין כוונת הגמ' שאין קביעות מקום מועילה לדין מוקצה, אלא הכוונה להוכיח ממטה שקביעות מקום כזו אינה קביעות גמורה - וה"ה במנורה גם בגדולה אינה קביעות גמורה, ומותר לטלטלה.

[2] במנורה של חוליות יש לגזור שמא תפול ויבוא לבנותה מחדש ונמצא עושה כלי בשבת. וביארו התוס' (בד"ה דחוליות), דמיירי במתפרקת לגמרי, אבל במנורה של חוליות שאינה מתפרקת לגמרי אלא שאפשר לנטותה פעם לצד זה ופעם לצד אחר, באופן זה לב"ה אין איסור במנורה של חוליות.

[3] דהיינו שיש לה חיתוכים סביבה לה ונראית כמו של חוליות ובזה מיירי דברי ר' יוחנן ור"ל, ובגדולה לכו"ע גזרו - הואיל והדרך לעשות אותה של חוליות, וכשרואים שיש לה חידקי חושבים שהיא של חוליות. ונחלקו בקטנה האם גזרו אטו חוליות, או שכיון שאין הדרך לעשותה של חוליות לא גזרו בה.

[4] רש"י העמיד את הסוגיא אליבא דר"ש, ולפ"ז מיירי הכא בנר של חרס דוקא (כמבואר ברמב"ן), והגם שנר ישן מאוס - לר"ש לית ליה מוקצה מחמת מיאוס, וכיון שבאמיתות אינו מאוס כל כך וראוי הוא גם לדבר אחר (כגון לסוך בו - כן ביאר הרא"ש), מותר לטלטלו בשבת. אכן התוס' (בד"ה דנטפא), העמידו סוגיין גם אליבא דר' יהודה, ומיירי בנר של מתכת שלא הדליקו בו באותה שבת, שאין בו לא מוקצה מחמת מיאוס ולא מחמת איסור שמודה ר' יהודה שמותר לטלטלו. אולם בשל נפט - מאוס טובא, ואפי' במתכת אסור - לרב יהודה, ורבה ורב יוסף ס"ל שרק ריחו רע, אבל ראוי הוא לכיסוי מנא.

[5] תחילה הקשו התוס', דאיך מביא ראיה מכאן דאית ליה לר"ש מוקצה, הא ודאי טעמא דר"ש משום שאין רואין מומין ביו"ט, דהא אפי' אליבא דר' יהודה דאית ליה מוקצה, ס"ל שמותר, ומשום שרואים מומין ביו"ט. ותירצו, דמזה דקתני בדברי ר"ש שאינו מן המוכן - משמע דהוי מוקצה, ואפי' אם בקרו - אינו מבוקר גם בדיעבד.