[1] ומבואר בגמ' דילפינן בגז"ש אהל דטומאה מאהל האמור בפשתן, ושם כתיב (שמות כו:א) "וְאֶת הַמִּשְׁכָּן תַּעֲשֶׂה עֶשֶׂר יְרִיעֹת שֵׁשׁ מָשְׁזָר", והא דלא בעינן באהל לטומאה שיהיה מחוטין שזורין וכפולין שש, משום ד"אהל" "אהל" ריבה.

[2] הנה שק ילפינן ממשכן, כיון שעיקר יריעותיו היו מעורות עזים והיינו נוצה של עזים שממנה עושים שקים, וכן מזה ילפינן לעור בהמה טהורה. ולגבי עור בהמה טמאה איבעי ליה לר' אלעזר, ורבא מברניש אמר שיש ללמוד זאת מק"ו מנוצה של עזים שאין מטמא בנגעים ומטמא באהל המת, כ"ש עור בהמה טמאה שמטמא בנגעים - שיטמא באהל המת.

[3] ילפינן מק"ו ממצורע הקל, ששם עשה לכל המאהילים כאהל - מת החמור לא כ"ש שנעשה כל המאהילים כאהל, לענין להביא את הטומאה.

[4] הם ב' מכסאות שהיו מכסים את המשכן גם מצדדיו, והתחתונות ביותר היו עשויות משש משזר, והיו עשר יריעות שכל אחת כ"ח אמה על ד' אמות, וכשחיברם היו מ' אמות על כ"ח אמה, והיו מכסים את גג המשכן ואת הדפנות. ועליהם היה עוד מכסה של יריעות עזים, והם היו י"א יריעות שכל אחת ל' אמה על ד' אמות, וכשחברם יחד היו מ"ד אמה על ל' אמה, וגם מכסה זה כיסה את גג המשכן ואת הדפנות.

[5] בפסוק (שמות כו:יד) נאמר: "וְעָשִׂיתָ מִכְסֶה לָאֹהֶל עֹרֹת אֵילִם מְאָדָּמִים וּמִכְסֵה עֹרֹת תְּחָשִׁים מִלְמָעְלָה", ואלה הם המכסאות הם רק על גג המשכן ולא על הדפנות, ונחלקו בזה התנאים דלהלן, האם הם היו מכסה אחד שמורכב משני עורות אלו, או שהיו ב' מכסאות נפרדים.

[6] אליבא דר' אלעזר אמר ר' אושעיא, מיירי בפתילה דג' אצבעות על ג' אצבעות מצומצמות, וביו"ט שחל להיות בע"ש, ואליבא דר' יהודה שסובר שכלי שנשבר ביו"ט בעצמו הוא מוקצה ואין מדליקין בו, דס"ל כעולא שהמדליק צריך להדליק ברוב היוצא, ונמצא שעדיין אחר שהתחיל להדליק שפוחת לפתילה עדיין צריך להתעסק עמה ונוגע לכאורה במוקצה.