[1] ועוד יש את שיטת ר' ישמעאל שס"ל שהוא במיתה בידי שמים.

[2] וכתבו בתד"ה מאן (בשיטת רש"י), דאף שלא מצינו מחלוקת זו בפירוש במשנה או בברייתא, מ"מ ע"כ שר' שמעון מחייב, דהרי ס"ל שמלאכה שא"צ לגופה פטור עליה, וא"כ למה הוצרכה התורה לאסור בחובל ומבעיר הרי הוא מקלקל, אלא שמע מינה שחייב גם בזה, דמילא לר' יהודה שמחייב במלאכה שא"צ לגופה י"ל שפטור במקלקל - וחובל ומבעיר מיירי שמתקן אצל דבר אחר, דהיינו חובל וצריך לכלבו מבעיר וצריך לאפרו.

[3] הנה ס"ל לרש"י שר' אבהו ורי' יוחנן נחלקו במחלוקת ר"ש ור' יהודה, וא"כ אליבא דר' שמעון לכו"ע בחובל ומבעיר בסתם הגם שמקלקל הוא חייב, ומה שאמר ר' יוחנן בחובל וצרך לכלבו ומבעיר וצריך לאפר הוא משום שס"ל כר' יהודה שמקלקל גמור פטור ורק בכה"ג חייב.

[4] תוס' מפרשים שר' אבהו ור' יוחנן נחלקו אליבא דר' שמעון גופיה, דלר' אבהו אפי' במקלקל גמור חייב לר' שמעון, ור' יוחנן ס"ל שגם לר' שמעון אינו חייב עד שיהיה תקון קצת. אולם אליבא דר' יהודה גם בתקון כזה אינו חייב - וחשוב מקלקל, דאין דרך לחבול באדם בשביל כלבו, ולשרוף גדיש בשביל אפר.