[1] והקשו בתד"ה וחמש, לאביי בשיטת ר' יהודה שאדם טועה בחצי שעה ומשהו - ותלינן טעות בשניהם, נאמר שמהעשה היה באמצע השעה השישית, וזה שאמר בחמש הכוונה בסוף חמש וטעה חצי שעה ומשהו, וזה שאמר בשבע הכוונה בתחילת שבע וטעה חצי שעה משהו. ותי' תוס' דהא דאמרינן שבשעה שישית טועים בחצי שעה ומשהו כל אחד, הוא דוקא לענין חמץ שלהכל הוא מסור, אולם עדות שמסורה לזריזים דוקא, לא אמרינן כן.

[2] רש"י בד"ה שכן בסיף, פי' בפירוש הראשון שמיירי בעדים זוממים של רוצח, דכתיב נפש תחת נפש. והקשו תוס' בד"ה שכן, שזה שייך בכל חייבי מיתות שיעידו, לומר שנדון אותם נפש בנפש. ולכך פירשו כמו הפי' השני ברש"י, דכיון שיש מן העדים זוממים שמיתתן בסיף, לא החמירה התורה להמיתן, עד שיחקרו את המזימים אותם וא"כ א"א ללמוד לסקילה החמורה שג"כ יצטרכו כן.