[1] ודוקא אחר שכבר בעל, דעל זה העידה התורה סוגה בשושנים וכו'.

[2] והא דנקט מיום שחרב בית המקדש, משום שאז בטלו דני נפשות לגמרי, אבל איה"נ שדין ד' מתות משמים היה נוהג גם אז, ובמקרים שלא היו יכולים לדון.

[3] והגם שהיו פעמים שלא יכלו לדון, כגון שלא היתה התראה וכדומה, מ"מ כיון שהיו בגדי כהונה היו מכפרים עליו אם היה עושה תשובה.

[4] כן הוכיחו תוס', שבשבועות מפורש דס"ל לר' אחא שעושים אומד גם בדיני נפשות, וא"כ ע"כ מה שאמרנו כאן שמשנתנו כר' אחא הגם שסוברת שבדיני נפשות לא אמרינן מאומד, הוא רק להו"א, אולם למסקנא דמתניתין כרבנן, שפיר י"ל שלר' אחא איכא אומד גם בדיני נפשות