[1] כתבו בתד"ה כאן, שמיירי בטעה בשיקול הדעת, היות שרב נחמן ורב יוסף בעצמם ס"ל בכתובות שאם טעו בדבר משנה חוזרים.

[2] והכי אוקמה רב יוסף למתניתין דידן שאמרה שדיני ממונות חוזרים בהם בין לזכות ובין לחובה, דמיירי במומחה, שאז יש לו כח לחזור, ולא יכול הבע"ד לומר קים לי כהטעם הראשון שלך. אלא שהוקשה לגמ' מהא דתנן [בבכורות דף כ"ח ע"ב] בסיפא, ואם היה מומחה לב"ד פטור מלשלם, משמע שמה שעשה עשוי ולא חוזר (דאם מחזיר את הדין מה שייך פטור מתשלומים), ותירץ רב נחמן דהסיפא הזו מיירי כשאין גדול ממנו בחכמה, וא"כ לא מציית הבע"ד להחזיר את המעשה.

[3] רב ששת הוא תי' על המשנה, וכמ"ש ברבינו חננאל וביד רמ"ה.

[4] והכי אוקמה רב ששת למתניתין דידן שאמרה שחוזר, דמיירי שטעה בדבר משנה, שבין אם הוא מומחה ובין לא, כיון שיש משנה מפורשת דינו לא כלום וחוזר ואינו משלם.

[5] כן משמע פשטות הסוגיא, שכל שחוזר אינו משלם, אולם יש בזה אריכות ומחלוקת בפוסקים.

[6] והכי אמר רבי עקיבא לר' טרפון דאפי' אם הייתה טועה בשיקול הדעת כיון שאתה מומחה לרבים, אתה פטור, אבל בלא מומחה חייב.

[7] והכי אוקמא למתניתין בלא נשא ונתן ביד, אלא שעשה בע"ד מעצמו ע"פ הוראתו, וכיון שכן חוזר בו הדיין, ויחזיר הבע"ד את הממון.

[8] והמשנה בבכורות שאמרה מה שעשה עשוי וישלם מביתו, מיירי שנשא ונתן הדיין ביד, וביאר ביד רמ"ה שאז אין הדיין יכול לתבוע ולהוציא למי שנתן לו, דכשנתן לו הודה לו שזה שלו, וגם הבע"ד השני לא יכול להוציא ממנו, כיון שלא הוא זה שנתן אלא הדיין, ולכן מה שעשה הדיין עשוי, וצריך הדיין לשלם מביתו.

[9] בזה לא קשה לתוס', דכיון שמיירי שהדיין עירבן לכן חשוב כמו מזיד, דמי ביקש ממנו לחזק הוראתו ולערב ביד, ולכך פשוט שחייב.

[10] היות שס"ל לחזקיה שמדאורייתא אחד שוגג ואחד מזיד חייב, ותקנו לפטור בשוגג כדי שיודיע לו, ובחכם בעל הוראה בין כה יודיע לו ולא צריך לפוטרו מטעם זה.

[11] פי' דלר' יוחנן מדאורייתא בין שוגג ובין מזיד פטור, ורק קנסו במזיד כדי שלא יטמא טהרות חבירו, וא"כ אם נחשבו שוגג אין לקנוס את הדיין, וע"כ שחשוב כמזיד שהיה לדיין לדקדק בהוראתו.

[12] אביי לכל דינים ס"ל שלומדים מגז"ש רשע רשע ממיתה למלקות.

[13] אולם רבא ס"ל שרק לדינים שבגוף המלקות, כמו כאן שמחזירים לזכות וכו' אבל לפטור ממון עם המלקות שאינו דין בגוף המלקות א"א ללמוד מגזה"כ זו, אלא ממכה מכה שכתובה בתשלומים, וכן דין שאינו לוקה ומשלם ס"ל שילפינן מקרא דכדי רשעתו.

[14] ביארו בתד"ה אחד, דכל מה דאמרינן באמר איני יודע, ואח"כ אמר איזה טעם שלא שומעים לו, זהו דוקא במלמד חובה, אבל אם הוא מלמד זכות, אינו גרוע מאחד התלמידים ששומעים לו.