[1] ונחלקו רש"י ותוס' בביאור זו ההו"א, לרש"י היתה כאן עוד הו"א קודמת והיא: שהנדונים מבררים כל אחד שלושה שיהיה ב"ד, ובסכך הכל הם ששה, ואח"כ מבררים שניהם עוד שלושה ובסך הכל הם תשעה, ועל זה הקשתה הגמ' דבתלתא סגי, ותירצה דה"ק כשזה בורר לו ב"ד אחד וחבירו פוסל לו את בית דינו, וכשזה בורר לו ב"ד אחד וחבירו הראשון פוסל לו את בית דינו, שניהם בוררים יחד ב"ד שלישי, ורק אלו השלושה האחרונים הם אלו שידונו אותם.

ולתד"ה מאי, לא היתה הו"א כזאת, אלא מתחילה ידענו שמיירי שכל אחד פוסל את ב"ד חבירו, רק ששאלה הגמ' על לשון המשנה שהוא לכאורה מטעה לחשוב שלא סגי בלי שיעשהו כן, דהיינו שיבררו ויפסלו ואח"כ יבררו שניהם. ועל זה מתרצת הגמ' שהמשנה מדברת באופן שהיה כן. עכ"פ בין לרש"י ובין לתוס' הבירור שנעשה ע"י הנדונים, הוא בירור של ב"ד שלם שהוא שלושה דיינים.

[2] כאן הוקשה לגמ' שברבנן א"א לומר את ההו"א הנ"ל, דהרי לרבנן הדיינים הם אלה שמבררים, וא"כ לאחר שפסלנום, ודאי שהם לא יכולים לברר כלום. ועוד הקשתה הגמ' כאן על לשון המשנה שאמרה בר' מאיר: "ועוד מאי זה בורר לו אחד וזה בורר לו אחד", ופירוש הקושיא עי' במהרש"א על התוס' הראשון, שביאר: שהקושיא היא שלא היה למשנה לומר מקרה כזה שביררו ופסלו וכו', אלא היה לו לומר בפשיטות ששניהם הבעלי דינים מבררים להם בית דין יחד. (אמנם עי' עוד ביד רמה).

[3] פירש"י שלא היו בקיאין בדין תורה, ועי' ר"ן כאן באורך שביאר א"כ מה טעמם של רבנן, ופירש דכיון שמיירי במקום שאינם בני תורה וכל העיר קבלום עליהם כדיינים, לכך לא יכול לפוסלים. ועיי"ש בפירושו של רבינו דוד.

[4] כן הסיקה הגמ' שר"מ ורבנן נחלקו באנשים כשרים האם נעשו כמומחים או לא.

[5] עי' רש"י לקמן בעמ' ב' ד"ה א"ר אלעזר, שלא פסול ממש קאמר, אלא בעינא בי דינא מעליא.

[6] ועי' ר"ן שהקשה, דהרי ר' יוחנן אמר לעיל שבערכאות שבסוריא אפי' לוה יכול לפסול. ותי' דזה דוקא כשהמלוה בירר את כל הבית דין, שאז לכו"ע יכול לומר שאינו רוצה בערכאות של סוריא, אולם אם כל אחד בירר לו אחד וכו', בזה לרבנן לא יכול לפסול, אם הם כשרים והמחו אותם רבים עליהם.

[7] פי', דכיון שמיירי לממון ולא לשבועה לכו"ע עד אחד פסול מהתורה.

[8] ולכך אם העיד הלוה עם אחר שהכת הראשונה פסולה, לא חשוב נוגע בעדות, היות שבין כה יצטרך המלוה לברר את דבריו ולהביא את הכת האחרת, ואם הביא לאחרת ונמצאת כשרה איה"נ שיוציא ממונו, ואין כאן חסרון בבירור דברים במה שטעה לחשוב שהכת הראשונה כשרה.

[9] הנה רש"י בלשון השני חולק על הלשון הראשון, וס"ל שאם צריך לברר והכת הראשונה נמצאת פסולה לא חשוב שבירר את דבריו במה שהביאה, ועוד ס"ל שאפי' אם נאמר שכן חשוב בזה בירור דברים, מ"מ חשובים נוגעים בעדות, דאם לא ימצא כת אחרת כשרה אלא פסולה, הרי מפסיד המלוה בעדות של הלווה ומי שעמו במה שפסלו לעדיו הראשונים. ולכך ס"ל ללשון זו שר"מ סובר שא"צ לברר ולכן אינם נוגעים בעדות, דהא אם יביא המלוה לכת האחרת שפיר יוציא את ממונו ולא מפסיד בפיסולם של הראשונים כי לא צריך לברר את דבריו.

[10] ולכך חשובים נוגעים בעדות, דלולי עדותם יכל המלוה להוציא לממונו ע"פ העדים הראשונים.

[11] ללשון זו רבנן ס"ל שצריך לברר, ולכן חשובים נוגעים בעדות, כיון שע"י עדותן לא יוכל עתה המלוה יותר לברר את דבריו.