[1] ומה דקאמר "מתני איפכא" הכוונה איפכא מדברי רבא וריב"ל שהם סוברים שמאיימים שיתעבר ולא מאיימים שיתקדש, דהוא ס"ל להיפך, שמאיימים שיתקדש ולא מאיימים שיתעבר.

[2] ומזה למדנו שיוה"כ מתחיל דינו מהלילה, ויש לנו ללמוד מכאן לכל ענין שהיום הולך אחר הלילה - דהיינו שתחילתו הוא מהלילה.

[3] כלומר, שכל אחד מהם דורש מפסוק אחר, אבל אין נפ"מ לדינא.

[4] פי', דכיון דהוא דורש מקרא ד"מערב עד ערב" ויוה"כ מתחיל מיד מתחילת הלילה, הרי שכל הלילה מתחילתו הולך אחר היום, ואם נראית הלבנה הישנה בתחילת ליל ל' אי אפשר לקדש את החודש ביום ל' - ולא נאיים על העדים לומר שראו אותו אפי' שיש צורך לקדשו היום, כיון שתחילת הלילה היה מן הישן ואנן בעינן "שיהא לילה ויום מן החדש".

[5] דהיינו שסיום חג הפסח - שעד אז אוכלים מצות הוא ביום כ"א ניסן עד הערב, וכיון שהסיום הוא עד הערב ש"מ שהיום הולך אחר הלילה ולכן הסיום הוא בסיום היום.

[6] ס"ל דכיון שהלימוד הוא מפסח, וגבי פסח מצאנו שזמן אכילת מצה רשות אינו מתחילת הלילה הראשונה דליל הסדר אלא רק מאמצעו - דבלילה הראשונה עד חצות כן יש חובה לאכול מצה, א"כ חזינן שאין היום הולך אחר תחילת הלילה, ולשיטתו אפי' נראית הישנה בתחילת הלילה מאיימים למחר על העדים לומר ראינו את הלבנה החדשה אם צריך לקדשו ביום שלשים.