[1] פי', כיון שנטע יותר מל' יום קודם ר"ה הרי כשבא ר"ה הראשון עלתה שנה ראשונה, אכן כיון שהקלנו עליה בתחילתה מחמירים אנו עליה בסופה, ואין אנו דנים בה שנגמר בה ג' שנות ערלה בר"ה, אלא כיון שמסתיימת השנה השלישית דנים לה כאילן ולא כנטיעה - ואילן ר"ה שלו הוא שבט, ולכן אינה גומרת את שנות הערלה שלה אלא אחר שיעבור עליה ט"ו בשבט שלישי. אכן גם באופן זה הוא מרויח כמה חדשים - דאינו ממתין ג' שנים שלמות אלא רק שנתים ועוד כמה חדשים שיש ממן שנטע עד ט"ו בשבט, ואם נטע בדיוק ל' יום קודם ר"ה הרי שהמתין שנתים וחמש וחצי חדשים.

[2] כאן כיון שלא השתמשנו בתחילתה בקולא לחשוב לה שנה בפחות משנה, אלא התחלנו למנות את השנה הראשונה בר"ה והסתיימה השנה הראשונה רק בר"ה הב', לכן אין אנחנו מחמירים עליה בסופה, ואיך שעוברים ג' שנים תמימות היא מותרת מדין ערלה, וכשעוברים ד' שנים תמימות מותרת מדין רבעי. ואף שאין כל זה מפורש בדברי רש"י מ"מ כך למדו הראשונים בשיטת רש"י.

[3] פירש"י דשלשים יום לקליטה ושלשים יום לתוספת שביעית, משום דבעינן שלא יקלוט בתוספת שביעית. ותוס' (בד"ה שלשים) הקשו כמה קושיות על פירוש זה, והביאו לפירוש ר"ת שאה"נ מענין שביעית לא איכפת לי שיהיו השלשים יום של תוספת שביעית באותם ימי הקליטה, ומה שביאר רב נחמן שצריך ששים יום מיירי לענין ערלה.

[4] דאף שצריך לכאורה עוד יום אחד מדין יום אחד בשנה חשוב שנה, ס"ל לר"מ שאותו יום עולה לכאן ולכאן, כלומר עולה להשלמת ל' יום שצריך לזמן קליטה ועולה גם לענין יום אחד בשנה חשוב בשנה.