[1] כגון מים ופירות שאין טעונים ברכה חשובה בפני עצמם אלא בורא נפשות רבות (ולתוס' ה"ה שבעת המינים, כדלהלן), וכיון שאינה ברכה חשובה אין צריך לברך אותה במקום אכילה דוקא, ואיך שהוא הולך למקום אחר - הרי שסיים את סעודתו, דהא אין הוא עוד קשור למקומו הראשון דיכול לברך ברכה אחרונה במקום החדש, ולכן אם רוצה שוב לאכול במקום החדש צריך לחזור ולברך תחילה.

[2] כגון בפת, ורשב"ם מפרש דה"ה בשבעת המינים ויין. והקשו התוס' (ד"ה אלא), דאם ביין לא צריך לחזור ולברך בשינוי מקום, א"כ אמאי איתותב ר' יוחנן מברייתא, הא ר' יוחנן דיבר ביין. ועוד קשה דנמצא דרב חסדא פליג על רב ושמואל דס"ל שבשינוי יין כן צריך לברך. ולכן חלקו התוס' על פירושו, וס"ל שביין ובשבעת מינים חשיבי דברים שאין צריכים ברכה במקומם. ומה דמיירי כאן הוא לגבי פת, והסתפקו תוס' לגבי ה' מינים שמברך עליהם מזונות מה הדין, וצידדו לומר שחשיבי כדברים שטעונים ברכה במקומם.

[3] דיוצא ממקומו לא חשוב גמר סעודתו כיון שצריך עדיין לחזור לשם בשביל הברכה. ולכך אם רוצה עתה לאכול במקום אחר אין צריך לחזור ולברך ברכה ראשונה, אלא יכול להמשיך ולאכול על סמך האכילה הראשונה ולא חשוב שהסיח דעתו, ואחרי שאוכל במקום השני - נחשב המקום השני מקום האכילה, ומברך שם ברכה אחרונה על שני האכילות.

[4] וקודם יברכו ברכת המזון למפרע על מה שכבר אכלו. אכן כתבו התוס' (בד"ה כשהן) שאם יצאו ולא בירכו, כשיחזרו יברכו שוב רק המוציא.