[1] כתיב (שמות יב:ד) "ואם ימעט הבית מהיות משה" שיכולים בני החבורה להתמעט מן הפסח אחר שנמנו עליו, אלא שמתנה ר' יהודה ובלבד שישאר אחד מן הראשונים שנמנה עליו, ואפי' אם נתמנו עליו אחרים, לא מהני אלא צריך שישאר אחד מהראשונים. ואילו לר' יוסי אסור למעט עד שישאר בלא בעלים כלל, אבל אם כבר נתמנו עליו אחרים, יכולים כל הראשונים לעוזבו.

[2] נידון האכילה שבכאן הוא גבי מצה עשירה, דחמץ כבר אסור משעה ששית מה"ת, ומדרבנן עוד קודם. ומצה ג"כ אסורה כל ערב הפסח כדאיתא בירושלמי (בפרקין כאן).

[3] ולשיטתו החידוש שיש בערבי פסחים יותר משבתות וימים טובים דכל השנה הוא דוקא אליבא דר' יוסי, וה"ק, דאף שס"ל לר' יוסי שבכל ערבי שבתות וימים טובים אוכל כל היום עד שתחשך גבי פסח מודה שאסור מסמוך למנחה.

[4] והחידוש שיש בערבי פסחים יותר משבתות וימים טובים דכל השנה הוא אפי' אליבא דר' יהודה, דבכל השנה רק משעה תשע וחצי ואילו בערבי פסחים כבר משעה תשיעית ולמעלה אסור. ודברי רב פפא איתותבו מהברייתא, דאיתא להדיא שר' יהודה אוסר בכל השנה כבר משעה תשיעית ולמעלה.

[5] ודוקא אם התפלל מנחה, כמבואר בתוס' (בד"ה לא יאכל), שבלא זה אסור לאכול קודם תפלת מנחה.