פסחים דף פח. א

האנשים דלהלן, האם יוצאים ידי חובתם בפסח ששחט עליהם אביהם או הבעל או האדון?

בנו ובתו הגדולים [1], אשתו,
עבדו ושפחתו העבריים,
בנו ובתו הקטנים,
עבדו ושפחתו הכנעניים
כששחט לדעתן או בסתמא יוצאים בפסח שלו
כששחט שלא לדעתן, או שמיחו,
או ששחטו לעצמן אחר
אין יוצאים בפסח שלו יוצאים בפסח שלו

עבדים (כנעניים) דלהלן באיזה אופנים יאכלו ובאיזה לא?

לא יאכל משל שניהם כן יכול לאכול
עבד של ב' שותפים - ושחטו עליו בקפדי אהדדי [2] לא קפדי אהדדי - ואוכל ממי שירצה
בחציו עבד וחציו בן חורין לפי משנה ראשונה [3] למשנה אחרונה [4] - ואוכל משל עצמו

פסחים דף פח: א

האומר לעבדו "צא ושחוט עלי את הפסח", מה הדין באופנים דלהלן?

בסתם אדון במלך ומלכה
בשחט עליו גדי או טלה מה ששחט - יאכל, אף שרגיל יותר באחר [5]
שחט עליו גדי וטלה למ"ד אין ברירה: לא יאכל [6]
ולמ"ד יש ברירה: ממה שירצה יאכל
יאכלו מהראשון

פסחים דף פח: א

אמר האדון לעבדו מה לשחוט לו, ושכח העבד מה אמר לו, מה יעשה?

כשהאדון זוכר מה אמר כשגם האדון שכח מה אמר
מה הדין? שוחט גדי וטלה ומתנה וכו' שניהם יצאו לבית השריפה [7]

באופנים דלהלן שהיתה השכחה או העירוב קודם או אחר זריקה,
האם פטורים מלעשות פסח שני או לא?

קודם זריקה אחר זריקה
כששכחו האדון והעבד
מה רצה האדון
מאן דמתני אמתניתין: צריכים
מאן דמתני אברייתא: אין צריכים [8]
אין צריכים
לעשות פסח שני
בחמשה שנתערבו עורות פסחיהן
ונמצאת יבלת באחד מהם
צריכים לעשות פסח שני [9] אין צריכים
לעשות פסח שני

-------------------------------------------------

[1] כתבו התוס' (בד"ה על), דאפי' למ"ד בב"מ (דף יב:) דגדול וסמוך על שולחן אביו נחשב כקטן, לענין פסח גם גדול כזה יכול למחות, ואי אפשר להמנות אותו על הפסח שלא מדעתו.

[2] דכיון שהאדונים מקפידים שלא יהנה חלקם מהאדון האחר, לכן אין האחד יכול להמנות אותו על שלו מחמת קפידת חברו, וממילא לא נחשב מינוי ולא יכול לאכול. אכן כשאינם מקפידים אחד על השני, יכול לאכול מאיזה שירצה (ולמ"ד דאין ברירה באופן שנתרצה כבר בשעת שחיטה אצל מי יאכל), כי המינוי שמינו אותו חשוב מינוי.

[3] דהיינו קודם שחזרו ב"ה להורות כב"ש וסברו שחציו עבד וחציו בן חורין אין כופין את רבו לשחררו, אלא עובד את רבו יום אחד ואת עצמו יום אחד. וכיון שכן, אין כח לחלק בין חורין שבו למשוך את החלק עבדות שבו ולעשות פסח לעצמו, וגם לאדון אין כח למשוך ע"י חלק עבדות את החלק בין חורין - ולכן אינו אוכל.

[4] שתקנו לכפות את רבו לשחררו, וכיון שכן כבר עכשיו אפי' קודם שהשתחרר - חלק הבן חורין שבו חזק ואלים ומושך אחריו את החלק עבדות ויכול לאכול משל עצמו.

[5] דכיון שלא פירש להדיא מה רוצה, ודאי סמך דעתו על מה שיעשה העבד.

[6] והטעם משום שאין נמנים על שני פסחים כאחד, והעבד הימנה את רבו על שני פסחים ואין ברירה לומר שאותו שרוצה בו עכשיו הוא זה שנשחט לשמו. אכן במלך ומלכה שיש להם רוב מעדנים ואין מקפידים מה ישחטו להם - כיון שיש להם מעדנים אחרים, וסומכים על העבד, באופן זה יאכלו מהראשון.

[7] ופטורים מלעשות פסח שני, וכפי שיתבאר להלן.

[8] כיון שבאמת פסחים אלו שניהם כשרים, וקמי שמיא גליא איזה פסח שייך למי, ולא הוי פסול בגוף הקרבן.

[9] דזריקת הדם של כולם היתה בפסול, כיון שלא היתה ראויה להאכיל את הבשר מחמת שיש לנו ספק של מי נפסל.

עוד חומר לימוד על הדף