[1] ס"ל דשבט אחד איקרי "קהל", וכיון שכן דינם כרוב לענין לעשות בטומאה בראשון, אכן אינם מכריעים את רוב ישראל, ולכן רוב ישראל עושים בראשון בטהרה.

[2] גם הוא ס"ל דשבט אחד איקרי קהל, וכיון שכן הוא מחשיב את השבט ואת שאר רוב ישראל כפלגא ופלגא, ולשיטתו בפלגא ופלגא כולם עושים בטומאה, דאין קרבן ציבור חלוק. (וזה דלא כשיטת רב ולא כשיטת רב כהנא דלעיל דף עט.).

[3] סובר רב, דהגם שטמא שרץ יכול לטבול ולהטהר לערב ולאכול בפסח, בכל אופן הדין הוא לשיטתו שלא שוחטים וזורקים על טמא שרץ, (ולכן לא צריך לטמא אותו במת). וממילא עתה כשמטמאים אחד מהטהורים, הרי שנהפכים המחצה טמאי מת לרוב, ועושים כולם את הפסח בטומאה.

[4] עולא חולק על רב וסובר ששוחטין וזורקין על טמא שרץ, וכיון שכן לא מהני אם יטמאו אחד בשרץ. ולטמא במת ס"ל שאתה מדחה אותו מחגיגתו, דכיון שיהיה טמא בראשון לא יוכל אפי' להביא חגיגה בתורת תשלומין - ד"כולהו תשלומין דראשון".

[5] פי', בראשון לא עבדי כיון שהם מיעוט, ואין מיעוט עושה בטומאה. ובשני לא עושים, דרק היכא שעושים הציבור בראשון עושים מיעוט הטמאים בשני, אבל כשלא עשו בראשון לא עושים בשני. וה"ה שהזבים לא עושים לא בראשון ולא בשני, בראשון לא דאין זבים עושים פסח בטומאה, ובשני לא משום שלא עשו פסח בראשון.

[6] סובר רב הונא דאין תשלומין לפסח הבא בטומאה.

[7] סובר שמואל שהיכא שאין רוב טהורים בראשון - אלא רוב טמאים, עושים הטמאי מתים בראשון אפי' שהם רק מיעוט.

[8] פירש"י שהיה טמא הפסח (היינו הבשר, - תוס' ד"ה נזרק. אולם מלשון רש"י שכתב "הפסח" בסתם יש לדקדק שלא רק הבשר נטמא אלא גם האימורים, וע' אחרונים) או הדם, אם נודע זאת אחר הזריקה הדין הוא שאין צריך לעשות פסח שני. אכן כתבו התוס', דהניחא גבי טומאת הדם - שעכ"פ הבשר נאכל, אולם אם נטמא גם הבשר מדוע יהיה פטור מלעשות פסח שני, הרי הציץ אף שמרצה על "אכילות" - דהיינו על הבשר, הוא רק לענין שיכול לזרוק את הדם (ולשאר דינים התלוים בבשר כפיגול וכו'), אבל אינו מרצה לענין שיהיה מותר לאכול את הבשר, וא"כ דוקא לר' נתן שאכילת פסח לא מעכבא, אבל לרבנן שמעכבת צריך לעשות פסח שני.

[9] בין אם זרק בשוגג ובין אם זרק במזיד.

[10] כתבו התוס' (בד"ה לאו), שהנידון באופן שהכניס ידו בעפר ונגע ויתכן שנגע בשרץ.

[11] ומה שרצתה הגמ' להביא ראיה לפשוט את הספק דחה רב יוסף.