פסחים דף פ. א

האם מקריבים את הפסח בטומאה בפסח ראשון באופנים דלהלן?

היו הטמאים עודפים על הטהורים אחד היה שבט אחד טמא ושאר השבטים טהורים
לתנא קמא יעשו בטומאה יעשו בטהרה והטמאים בשני
לר' אלעזר בן מתיא דינם כמחצה על מחצה יעשו בטהרה והטמאים בשני
לר' שמעון [1] ----- טהורים לעצמן וטמאין לעצמן
לר' יהודה [2] ---- יעשו כולם בטומאה

לתנא דאמר במחצה על מחצה דהללו עושים לעצמן והללו עושים לעצמן,
מה עושים אם הוא סובר כדלהלן?

אי לא ס"ל כמ"ד "אין קרבן ציבור חלוק" אי ס"ל כמ"ד "אין קרבן ציבור חלוק"
לרב יעשו טהורים לבד וטמאים לבד יטמאו אחד בשרץ - ויהיו רוב טמאים [3]
לעולא יעשו טהורים לבד וטמאים לבד ישלחו א' לדרך רחוקה - ויהיו רוב טמאים [4]

מה הדין כשהיו חלקם זבים וחלקם טמאי מתים?

רובם זבים ומיעוטם טמאי מתים רובם טמאי מתים ומיעוטם זבים
לרב הטמאי מתים לא עושים
לא בראשון ולא בשני [5]
לרב הונא הטמאי מתים עושים בראשון,
והזבים לא עושים כלל [6]
לשמואל הטמאי מתים עושים בראשון [7] לרב אדא הטמאי מתים עושים בראשון,
והזבים בשני

פסחים דף פ: א

הפסח שנזרק דמו ונודע שהוא טמא אחרי הזריקה או לפני מה הדין?

נודע שהוא טמא [8] אחר הזריקה נודע שהוא טמא קודם הזריקה
כשנטמא בשוגג כשנטמא במזיד
לרבינא הציץ מרצה זרק בשוגג: הציץ מרצה
זרק במזיד: אין הציץ מרצה
לרב שילא הציץ מרצה הציץ מרצה [9] אין הציץ מרצה

דין טומאת התהום שנאמרה גבי נזיר ועושה פסח, על מי נאמרה ובאיזה טומאות?

בטומאת מת בטומאת שרץ [10]
על הבעלים נאמרה לא נאמרה
על הכהן המרצה הסתפק רמי בר חמא [11] לא נאמרה
-------------------------------------------------

[1] ס"ל דשבט אחד איקרי "קהל", וכיון שכן דינם כרוב לענין לעשות בטומאה בראשון, אכן אינם מכריעים את רוב ישראל, ולכן רוב ישראל עושים בראשון בטהרה.

[2] גם הוא ס"ל דשבט אחד איקרי קהל, וכיון שכן הוא מחשיב את השבט ואת שאר רוב ישראל כפלגא ופלגא, ולשיטתו בפלגא ופלגא כולם עושים בטומאה, דאין קרבן ציבור חלוק. (וזה דלא כשיטת רב ולא כשיטת רב כהנא דלעיל דף עט.).

[3] סובר רב, דהגם שטמא שרץ יכול לטבול ולהטהר לערב ולאכול בפסח, בכל אופן הדין הוא לשיטתו שלא שוחטים וזורקים על טמא שרץ, (ולכן לא צריך לטמא אותו במת). וממילא עתה כשמטמאים אחד מהטהורים, הרי שנהפכים המחצה טמאי מת לרוב, ועושים כולם את הפסח בטומאה.

[4] עולא חולק על רב וסובר ששוחטין וזורקין על טמא שרץ, וכיון שכן לא מהני אם יטמאו אחד בשרץ. ולטמא במת ס"ל שאתה מדחה אותו מחגיגתו, דכיון שיהיה טמא בראשון לא יוכל אפי' להביא חגיגה בתורת תשלומין - ד"כולהו תשלומין דראשון".

[5] פי', בראשון לא עבדי כיון שהם מיעוט, ואין מיעוט עושה בטומאה. ובשני לא עושים, דרק היכא שעושים הציבור בראשון עושים מיעוט הטמאים בשני, אבל כשלא עשו בראשון לא עושים בשני. וה"ה שהזבים לא עושים לא בראשון ולא בשני, בראשון לא דאין זבים עושים פסח בטומאה, ובשני לא משום שלא עשו פסח בראשון.

[6] סובר רב הונא דאין תשלומין לפסח הבא בטומאה.

[7] סובר שמואל שהיכא שאין רוב טהורים בראשון - אלא רוב טמאים, עושים הטמאי מתים בראשון אפי' שהם רק מיעוט.

[8] פירש"י שהיה טמא הפסח (היינו הבשר, - תוס' ד"ה נזרק. אולם מלשון רש"י שכתב "הפסח" בסתם יש לדקדק שלא רק הבשר נטמא אלא גם האימורים, וע' אחרונים) או הדם, אם נודע זאת אחר הזריקה הדין הוא שאין צריך לעשות פסח שני. אכן כתבו התוס', דהניחא גבי טומאת הדם - שעכ"פ הבשר נאכל, אולם אם נטמא גם הבשר מדוע יהיה פטור מלעשות פסח שני, הרי הציץ אף שמרצה על "אכילות" - דהיינו על הבשר, הוא רק לענין שיכול לזרוק את הדם (ולשאר דינים התלוים בבשר כפיגול וכו'), אבל אינו מרצה לענין שיהיה מותר לאכול את הבשר, וא"כ דוקא לר' נתן שאכילת פסח לא מעכבא, אבל לרבנן שמעכבת צריך לעשות פסח שני.

[9] בין אם זרק בשוגג ובין אם זרק במזיד.

[10] כתבו התוס' (בד"ה לאו), שהנידון באופן שהכניס ידו בעפר ונגע ויתכן שנגע בשרץ.

[11] ומה שרצתה הגמ' להביא ראיה לפשוט את הספק דחה רב יוסף.

-------------------------------------------------

עוד חומר לימוד על הדף