פסחים דף סג. א

האומר על בהמה שתהיה תמורת עולה ותמורת שלמים באופנים דלהלן, מה הדין?

הרי זו תמורת עולה
תמורת שלמים
חציה תמורת עולה
וחציה תמורת שלמים
לר' מאיר
תפוס לשון ראשון
חלה תמורת עולה לאביי: חלו שניהם [1]
לרבא: חלה תמורת עולה [2]
לר' יוסי
בגמר דבריו אדם נתפס
חלו שניהם -
ותרעה עד שתסתאב ותמכר ויביא בדמיה דמי עולה ושלמים

כיצד יש לנו לפרש את דברי אחרים (-ר"מ) דלהלן?

הקדים מולים לערלים - כשר הקדים ערלים למולים - פסול
לרבא כר"מ דאינה לשחיטה אלא לבסוף ועדיין היא מחלוקת [3]
לרבה דכולה ערלה בעינן וליכא מדובר באופן שגמר בלבו לשניהם
והוציא בפיו רק ערלים ונגמרה השחיטה [4]
לאביי דאמר סימן ראשון למולין
וסימן שני אף לערלים [5]
דאמר סימן ראשון לערלים
וסימן שני למולים

פסחים דף סג: א

השוחט קרבנות דלהלן ויש לו חמץ האם עובר בלא תעשה?

הפסח בזמנו תמיד בזמן פסח בכל הזבחים במועד
לתנא קמא עובר אינו עובר אינו עובר
לר' יהודה עובר עובר אינו עובר
לר' שמעון עובר אינו עובר עובר

היכן נמצא החמץ כדי שיעבור עליו השוחט או הזורק או אחד מבני חבורה?

היכן נמצא? ומנין?
לריש לקיש דוקא אם נמצא בעזרה "לא תשחט על חמץ" - על בסמוך
לר' יוחנן אפי' מחוץ לעזרה לא בעינן "על" בסמוך [6]

האם לוקים באופנים דלהלן?

על לאו שאין בו מעשה על התראת ספק
לר' יוחנן לא לוקים לוקים
לריש לקיש לוקים לא לוקים

העושה דברים דלהלן בי"ד ויש לו חמץ האם עובר?

שוחט זורק מזה מקטיר המולק קומץ את המנחה
מה הדין? עובר מחלוקת תנאים [7] אינו עובר [8] אינו עובר

-------------------------------------------------

[1] סובר אביי שטעמו של ר"מ משום "נמלך", שבתחילה התכוון שתהיה תמורת עולה דוקא, ושוב חזר בו והתכוון שתהיה תמורת שלמים, ואמרינן "תפוס לשון ראשון" - ולא מועלת חזרתו, אכן אם מתחילה אמר לשון שיש במשמעה חלות שניהם יחד, כגון כאן שאמר חציה וחציה, בזה מודה ר"מ לר' יוסי שחלו שניהם.

[2] סובר רבא ד"עדיין היא מחלוקת" וגם בזה אמר ר"מ "תפוס לשון ראשון", וכשאמר "חציה תמורת עולה" - מי פשטה קדושה בכולה, ונעשית כולה עולה, וכששוב אמר "חציה תמורת שלמים" אין לה מקום לחול אליבא דר"מ, ולפ"ז טעמו של ר"מ משום ש"פשטה בה קדושת עולה ברישא". והקשה רבא לאביי, דמצינו בדברי ר' יהודה שאם אמר בשעת שחיטתו ששוחט על מנת לאכול כזית חוץ לזמנו (מחשבת פיגול) וכזית חוץ למקומו (מחשבת פסול), דהוא פיגול וחייב כרת ומשום דאמרינן "תפוס לשון ראשון" וחלה מחשבת פיגול (והמחשבה שחשב אח"כ לאו כלום היא), וחזינן דבכזית וכזית (שהוא כדין חציה וחציה) אמרינן "תפוס לשון ראשון" והיינו כשיטת ר"מ, והרי דפליג ר"מ גם בחציה וחציה. וענה לו אביי, מי סברת שבשחיטה אפשר לחשוב רק מחשבה אחת - וכדברך ד"אינה לשחיטה אלא לבסוף" (כלומר, חלות השחיטה וזמן המחשבה היא רק בשניה שחותך את נקודת רוב הסימנים), "ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף" ויש לו שהות להחיל שני מחשבות, וא"כ י"ל שר' יהודה מדבר באופן שאמר "סימן ראשון חוץ לזמנו ושני חוץ למקומו" - וסבר ר"מ ד"מפגלין בחצי מתיר".

[3] פי', האומר בקרבן פסח קודם ששוחט - למולים ואח"כ לערלים, כיון שאין מקום בשחיטה לחול אלא למחשבה אחת לדעת ר"מ (דאמרינן דס"ל דאין לשחיטה אלא לבסוף וס"ל שגם בחציה עולה וחציה שלמים לא חלים שניהם, וגם כאן לא חלים שני המחשבות יחד), ולכן מה שחשב ראשון זה מה שחל, ואם חשב למולים ראשון שזה מחשבת כשרות כשר, ואם לערלים חשב ראשון פסול.

[4] וסבר ר"מ דאזלינן אחר דיבור פיו, וכיון שהזכיר ערלים - כולו לערלים ופסול, "ולא בעינן פיו ולבו שוים".

[5] באופן זה גם בסימן השני מעורב בו מולים ע"י מחשבתו, וכיון שבשני הסימנים היתה מחשבת מולים כשר, דאין פוסל אלא אם היה סימן שלם שהיתה בו רק מחשבת ערלים בלבד.

[6] הקשו התוס' (בד"ה לא), דבמנחות (דף צח.) מבואר דלכו"ע בעינן לכל הפחות "על בסמוך" ורק הנידון אי בעינן "על ממש", ותירצו דדוקא היכא דסברא הוא שלכל הפחות הכוונה ב"על" היא "על בסמוך" אמרינן דכו"ע מודו ביה, אבל כאן אדרבה י"ל דבכל מקום שיש לו חמץ עובר.

[7] כמבואר לקמן (דף סד.), שנחלקו האם מקישים הקטרה לשחיטה או לא.

[8] ומה שכתוב בברייתא השניה שעובר, העמידה זאת הגמ' כר"ש ומיירי במועד, אבל בי"ד לכו"ע אינו עובר.

עוד חומר לימוד על הדף