12TH CYCLE DEDICATIONS:
 
PESACHIM 49 (7 Adar) - dedicated in memory of the passing (on 7 Adar 5748/1988) of Moreinu Ha'Rav Ha'Gaon Rav Shaul David Ha'Kohen Margulies ZT'L, Av Beis Din of Prushkov (suburb of Warsaw), Rav of Congregation Degel Israel (Queens, N.Y.), examiner for Yeshivas Chachmei Lublin (in Poland) and close disciple of ha'Gaon Rav Meir Shapiro (initiator of the Daf ha'Yomi). Dedicated by Rebbetzin Margulies and Rabbi and Mrs. David Sheinfeld.

פסחים דף מט. א

ארבע עשר שחל להיות בשבת, מה יעשה עם החמץ הנשאר?

תרומה חולין
לר' מאיר מבער את הכל לפני השבת (דהיינו בי"ג) - ומשאיר רק כדי אכילתו
לחכמים אינו מבער קודם שבת אלא בזמנו [1]
לר' אלעזר בר' צדוק מבער לפני שבת ומשאיר כדי אכילתו אינו מבער קודם שבת אלא בזמנו

היוצא מביתו בשביל סבות דלהלן, ונזכר שיש לו חמץ תוך ביתו, מה הדין?

ביש לו שהות לחזור ולבער באין לו שהות לחזור ולבער
יצא לדבר מצוה [2] יחזור ויבער - ויחזור למצותו יבטל בלבו
יצא לפיקוח נפש [3] יבטל בלבו [4] יבטל בלבו
יצא לדבר הרשות [5] יחזור ויבער יחזור ויבער

היוצא מביתו לדבר רשות או לדבר מצוה ויש לו שהות לחזור ויודע שנשאר בביתו חמץ,
או שיצא מירושלים ולא עבר צופים [6] ויש בידו בשר קודש, על איזה שיעור חוזר?

יצא ונשאר בביתו חמץ יצא מירושלים ונשאר בידו בשר קודש
לר' מאיר כביצה כביצה
לר' יהודה כזית כזית
לחכמים [7] כביצה כזית
לר' נתן (לקמן נ.) בשני ביצים בשני ביצים

מדוע צריך לשרוף בשר קודש שנטמא או יצא לפני הבירה? [תוד"ה לפני].

בקדשי קדשים בקדשים קלים
לרש"י מה"ת, דכתיב "בקדש באש ישרף" - במקום אכילתו שריפתו
לתוס' מה"ת, וכנ"ל מדרבנן - גזירה אטו קדשי קדשים

פסחים דף מט. א

היוצא מביתו לאכול סעודת אירוסין, האם צריך לחזור ולבער אפי' באין לו שהות?

אליבא דר' יוסי אליבא דר' יהודה
לר' יוחנן אין צריך לחזור ולבער צריך לחזור ולבער
לרב חסדא אין צריך לחזור ולבער בסעודה ראשונה: אין צריך לחזור ולבער
בסעודה שניה [8]: צריך לחזור ולבער

פסחים דף מט: א

לדברים דלהלן, באיזה שיעור סגי בכזית או בכביצה?

אליבא דר' מאיר אליבא דר' יהודה
בענין חמץ ובשר קודש כביצה כזית
לענין שיעור
ברכת המזון
לר' יוחנן [9] כביצה כזית
לאביי [10] כזית כביצה

-------------------------------------------------

[1] ובשבת עצמה אם לא מצא אוכלים ונשאר לו חמץ יבערנו, כגון שיתן אותו לכלבו או לגוי. ואם אינו יכול לבערו באופן זה, יכוף עליו כלי עד מוצאי יו"ט ואז יבערו. וע' מ"ב סימן תמ"ד ס"ק כ"א.

[2] כגון: שהלך לשחוט את פסחו, או למול את בנו (וה"ה אם הוא מוהל אצל אחרים), ולאכול סעודת אירוסין (ע' לקמן).

[3] כגון: שיצא להציל מהנכרים את ישראל הנרדפים, או מן הנהר שגאה ושוטף בני אדם, או מן הלסטים שבאים גם על עסקי נפשות, או מהמפולת שיש תחתיה אדם.

[4] דכיון שמה"ת סגי בביטול בעלמא, לא חייבוהו מדרבנן לבער, מכיון שעסוק בהצלת נפשות, הגם שיש לו זמן לקיים שניהם - לא רצו לטורדו.

[5] לרש"י, שיצא להחשיך על התחום כדי לקנות שם שביתה, שלמחרת יוכל ללכת לאותו צד ד' אלפים אמה, ועושה כן לדבר הרשות. ולתוס' (בד"ה לשבות), שיצא לשמוח בפסח בבית אוהבו או קרובו.

[6] לרש"י הוא שם כפר. ולתוס' (בד"ה אם), הוא כל מקום סביב ירושלים שיכול לצפות לירושלים.

[7] פירשו התוס' (בד"ה וחכמים), דכיון שיש תקנה בביטול לא החמירו עד כביצה, משא"כ בבשר קודש שאין תקנה - החמירו בכזית.

[8] היינו סעודת סבלונות. סעודה ראשונה היא סעודת אירוסין, ואח"כ משגר החתן לכלה כלים נאים, ואוכל אצל חמיו סעודת סבלונות. ובזה נחלקו ר' יהודה ור' יוסי אם היא חשובה סעודת מצוה.

[9] והגם שבמשנה בברכות (דף מה.) איתא עד כמה הן מזמנין - עד כזית (והיינו סתם משנה כר"מ), ר' יהודה אומר עד כביצה. מ"מ מחליפים את שיטת משנה זו וצ"ל שת"ק (דאיהו ר"מ) ס"ל עד כביצה, ור' יהודה ס"ל בכזית.

[10] ס"ל דלעולם לא תיפוך והמשנה בברכות היא כפי שנשנתה, ושם נחלקו בדרשת הפסוקים, דר"מ ס"ל ד"ואכלת" - זו אכילה - ואכילה בכזית, ואילו ר' יהודה סבר "ושבעת" - זו אכילה - ושביעה בכביצה. ואילו כאן נחלקו ר"מ ור' יהודה בסברא דר"מ סבר שהשיעור לחזור הוא כשיעור טומאה, ומה טומאה בכביצה אף חזרה בכביצה, ואילו ר' יהודה סבר ששיעור לחזור הוא כשיעור איסורו - ואיסורו כבר בכזית.

עוד חומר לימוד על הדף