[1] כתיב "אל תאכל ממנו נא ובשל מבושל במים" ולמדנו שאסור לבשל הפסח במים. ובשאר משקים מנין, אמרת ק"ו, ומה מים שאין מפיגים את טעם הדבר המתבשל בהם - אסור, ק"ו שאר משקים שכן מפיגים את הטעם שאסור. [ואף שאין מזהירין מן הדין, כתבו התוס' (בד"ה איכא), דכאן הק"ו רק מגלה שבכלל בישול דקרא שלוקה עליו - הוא גם במבשל בשאר משקים].

[2] אכן כתבו התוס' (בד"ה איכא), דעכ"פ לכו"ע נפסל הפסח, וגם עובר על מה דבעינן "צלי אש".

[3] רבי ס"ל דשאר משקים ילפינן מריבוי ד"בשל מבושל".

[4] הברייתא נקטה שבכל ענין חייב, ומקשה הגמ' היכא דצלאו ואח"כ בשלו -צלי אש הוא ומה איכפת לי שלבסוף בשלו, ותירץ רב כהנא שהברייתא הזו היא אליבא דר' יוסי שסובר דיש בישול אחר אפיה, וה"ה כאן שהבישול מבטל את הצלייה.

[5] מפרש עולא שבאופן זה אפי' ר"מ מודה שחייב, ומשום דגזה"כ היא בפסח שכתוב בו "ובשל מבושל" - ויש לנו לדרוש מבושל מ"מ שחייב.

[6] רש"י מפרש דטעמו של ר' יוסי שהבישול מוציאו מתורת לחם, וכתבו התוס' עפ"ז דא"כ הוא דוקא בבלילה רכה שאז הבישול עושה כן, אבל בבלילה עבה שאינו משנה אותו כל כך לא.

[7] תוס' מפרשים שטעמו של ר' יוסי לפסול, הוא משום שנחשב מצה עשירה, וזה שייך גם בדבר שבלילתו עבה. ולמדנו מדברי ר' יוסי שכמו שבישול מועיל אחר אפייה לעשות את המצה למצה עשירה, ה"ה שמועיל בפסח אחר צלייתו לעקור ממנו שם צלייה.

[8] הלישנא קמא מעמידה את הברייתא הזו באופן שצלאו עד שחרכו ושוב בישלו במים, דילפינן מקרא דבכה"ג פטור אפי' להמ"ד שחייב לעיל, דילפינן מדכתיב "כי אם צלי אש" - לרבות שבכה"ג חשוב צלי אש. אכן רש"י דחה לישנא זו לגמרי, ואמר דלמאן דמחייב בצלאו ואח"כ בישלו אין נפ"מ כמה צלאו קודם, וגם אם חרכו - ודאי חייב.

[9] רבא העמיד כן את דברי רב חסדא מסברא, ורב חייא בר נתן תני לה הכי בהדיא דאין לוקים רק משום צלי אש, אבל משום לאו דבישול לא לוקים - דהוא לאו שבכללות.

[10] ובדעת ר"ת בתוס' (בעמוד ב' בד"ה איכא), נחלקו המהרש"א והמהרש"ל האם לוקה אחת או לא לוקה כלל.

[11] משום "לא תאכלו ממנו נא", ומשום "לא תאכלו כי אם צלי אש".

[12] משום "לא תאכלו וגו' בשל מבושל", ומשום "לא תאכלו כי אם צלי אש".

[13] כלומר, לוקה רק משום נא או משום מבושל, אבל לא לוקה ג"כ משום "כי אם צלי אש" משום שהוא לאו שבכללות ואין לוקים עליו. ונחלקו בזה שני איכא דאמרי בגמ' האם אינו לוקה כלל על לאו שבכללות, או שרק אינו מצטרף עם עוד לאוים שילקה שנים ויותר, ופירש"י דנפ"מ היכא שבשלו בחמי טבריא ואכלו דבכה"ג לא לוקה משום נא ומבושל, - ללישנא קמא לוקה משום צלי אש וללישנא בתרא אינו לוקה כלל. אכן התוס' (בד"ה איכא) חלקו על רש"י, ופירשו דמיירי בכה"ג שהתרו בו רק משום "כי אם צלי אש" דללישנא קמא לוקה אחת וללישנא בתרא אינו לוקה (אלא שבכה"ג זו גם לרבא לוקה רק אחת).

[14] רש"י ס"ל שלוקים על לאו ד"לא תאכלו כי אם צלי אש", ולכן אליבא דרבא ודאי שלוקה אחת, ואליבא דאביי תלוי בשני הלשונות האם לוקים על לאו שבכללות אחת או לא לוקים כלל.

[15] ר"ת ס"ל שלא מצאנו מלקות על לאו זה כי אם עשה.

[16] ונחלקו ר' יהודה וחכמים האם לוקה על זה, דלחכמים הוא לאו הבא מכלל עשה שאין לוקים עליו, ואילו לר' יהודה יש לאו בדבר ולוקה.

[17] דאין אדם רשאי לאכול מפסח בשני חבורות או בשני מקומות.